פרשת ויקרא

בס"ד
פרשת ויקרא

בשבת זו אנו מתחילים לקרוא את פרשיות חומש "ויקרא". הנושא העקרי בחומש זה הוא פרטי ודיני הקרבת הקרבנות בבית המקדש. מדוע מקריבים קרבנות? לשאלה זו התייחסו מפרשים והוגים לאורך הדורות. הנושא הוא מורכב ומסובך, וננסה לדון בו בקצרה.

הרמב"ם (ר' משה בן מימון) מפרש את טעם הקרבנות בשלש דרכים:

        בספר "מורה נבוכים" (חלק ג' פרק ל"ב) כותב הרמב"ם כי ה' רצה לעקור את העבודה זרה מבני ישראל, אך מכיוון שבני ישראל היו רגילים לעבודת האל ע"י הקרבת קרבנות, וזה היה מנהג כל העולם, ה' ידע שלא יוכלו לקבל צורת עבודה שונה לגמרי, ולכן ציוום לעשות את אותה עבודה - דהיינו הקרבת קורבנות, אלא שאת הקורבנות יקריבו מעתה רק למען ה'.
        באותו ספר במקום אחר (פרק מ"ו) מובא הסבר שונה: נאמר בתורה שצריך להביא קורבנות מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן. שלושה מינים אלו היו בזמן ההוא סוגי עבודה זרה. המצריים היו עובדים לטלה והיו אוסרים לשחוט צאן, כתות אחרות עבדו לשדים להם יוחסה צורה של שעירים (עזים) ולכן היו אוסרים לאכול עזים. שחיטת הבקר הייתה מאוסה בזמן ההוא על רוב עובדי העבודה הזרה "כמו שאנו מוצאים אצל אנשי הודו שעד היום לא ישחטו הבקר כלל". דהיינו - הקרבת קרבנות באה לקרוא תיגר ולמחות את זכר העבודה זרה שהייתה נהוגה באותו זמן, ובמקום לעבוד לבהמות הנעבדות, ציווה ה' לשוחטם ולהקריבם לשמו.
        בהלכות מעילה (פ"ח, ה"ח) מבאר הרמב"ם כי ישנם בתורה שני סוגי מצוות. האחד נקרא 'חוקים' והשני נקרא 'משפטים'. 'חוקים' הם המצוות שטעמן גלוי וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה, כגון איסור גזל ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם, ו"משפטים" הם המצוות שאין טעמן ידוע; "וכל הקרבנות כולן מכלל החוקים הן", כלומר - שאין להם טעם ידוע.

הרמב"ן – ר' משה בן נחמן כותב טעמים אחרים:

        כאשר יראה האדם מה נעשה בקורבן, יחשוב שכך היה ראוי שיעשה לו בעוון חטאיו, יזדעזע ויחזור בתשובה: "כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלהיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו, לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה את הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו, נפש תחת נפש, וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו".
        לדעתו יש בקרבנות סוד נעלם, דהיינו מהות רוחנית טמירה ובלתי ידועה.

אנו מתפללים ומצפים לבנין בית המקדש, ואז נדע בדיוק מהם טעמי הקרבנות.
 יהי רצון שנזכה לכך כבר השנה, ונעלה לבית המקדש להקריב בו את קרבן הפסח, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים בשמחה.



לך חייל יקר – שבת שלום!
מתושבי הישוב היהודי בחברון