בס"ד
פרשת
ויקהל פקודי
השבת הזו מכונה "שבת החודש," בשבת זו
אנו קוראים בתורה על כוחם של ישראל לקבוע זמנים ומועדים,ולקדש ימים בתור ימי חג
לכלל האנושות.
זוהי בעצם המצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל
בתור עם משוחרר עם עצמאי אשר מסוגל לנהל את חייו בצורה ראויה ומסודרת.
פרשת קידוש החודש מופיעה לראשונה בתחילת
התנ"ך בספר בראשית, ממש בתחילת התורה. על הפסוק הראשון, בראשית ברא אלוקים...
רש"י מצהיר שבעצם התורה היתה צריכה להתחיל כאן, בשמות י"ב, במצוה
הראשונה של קידוש החודש. רש"י מתרץ את תשובתו המפורסמת, שהתורה התחילה בבראשית
ע"מ ללמד אותנו את חשיבותה של ארץ ישראל.
אפשר לשאול, מדוע פרשה זו של קידוש החודש
מופיעה דווקא כאן, בעיצומו של יציאת מצריים. היה אפשר להכניס הלכה זו בפרשת
משפטים, או בכל פרשה אחרת שמתעסקת בהלכות הקשורות לעם ישראל. מה המסר המיוחד שאפשר
ללמוד מפרשה זו דווקא כאן?
אולי ניתן להסביר כך: במשך כל התקופה שעם ישראל
היה במצריים הוא היה עד לעשרת המכות שפקדו את המצרים. הם ראו וחשו את העונשים
הכבדים, העל-טבעיים שה' הביאו על מעבידיהם. מן הסתם הם גם ידעו שלמרות ההזהרות
וההתראות החוזרות ונשנות ע"י משה רבינו לפרעה, הוא לא היה מסוגל לעצור את
רשעותו משום ש"ה' הכביד את לב פרעה."
נשים את עצמנו במקומם: זה היה חייב להיות מפחיד
מאד לראות את העונשים הנוראים שהומטרו על המצרים. עם ישראל פחד על עצמו. הם ראו
שה' לקח מפרעה הנקודה הכי חשובה בחיי אדם- היכולת לעשות תשובה. הם חשבו לעצמם:
"אם כך איתם, מה יהיה איתנו? אנחנו יוצאים ממצריים להיות עם ה', ועוד מעט
נקבל תורה ועול המצוות, ובטח יהיה קשה מאד לעמוד בכל דרישות ה'. אם לא נצליח, אם
ניפול, אז מה יהיה? גם מאיתנו ה' יקח את האפשרות לחזור בתשובה? ואם כן, איך נשרוד כעם?
מחשבה נוראה זו הביא את משה רבינו ללמד כאן
ועכשיו, דווקא בהתהוות הראשונית של עם ישראל בתור עם,הציווי הראשון! את היסוד
החשוב של התשובה ועם ישראל: "החודש הזה לכם..."
מה הוא חודש? חודש בא בלשון חידוש, התחלה חדשה,
אפשרות לתקן, להתחיל מחדש. כל ערב ראש חודש יש יהודים שאמרים תפילות מיוחדות של
'יום כיפור קטן,' תפילות שמבטאות מאין יום כיפור וחזרה בתשובה.
כאן, ה' אומר לעם ישראל, אל דאגה, אתם לא כמו
פרעה, אתם עמי. החודש הזה לכם – האפשרות לעסוק בתשובה שייך לכם, לעם ישראל. אל
תחשבו שדינכם כדין פרעה! מכם אינני נוטל את כח התשובה, את יכולת ההתחדשות.
ולכן כל שנה אנו משננים פרשה זו, בדיוק חצי שנה
לפני המים הנוראים, ראש השנה ויום כיפור, ע"מ להזכיר לנו, לא לשכוח את מהותנו
כעם, כעם ה'. ומתוך זיכרון זה אפשר להיכנס לחג הפסח, חג החרות, כבני חורין
אמיתיים.
חייל יקר, שבת שלום!
תושבי הישוב היהודי בחברון
