השבת שלפני פסח נקראת גם "שבת
הגדול".
גדול על שום מה? ( כמו השאלה בהגדה שנקרא
עוד מס' ימים).
ובכן מספר סיבות לכינוי הזה, נתעכב כאן על
שתיים מהם. הראשונה מפני שבשבת זו נצטוו על "קורבן פסח" כלומר כל בית אב
נצטווה לרכוש לו כבש ולהקריבו לאחר ארבעה ימים.
במשך ארבעה ימים אלו הם גם בדקו את הכבש (
הקורבן) שהוא תמים כלומר- שלם שאין בו מום. ולצורך כך הם קשרוהו לכרעי מיטתם (
שיהיה זמין שלא יברח...).
וכאן טמונה "הפואנטה", הכבש היה
אחד "מהאלוהים" החשובים של המצרים. נא לא לצחוק! כידוע הפרה נחשבת עד
היום "כאלוהים" או משהו דומה של כמה כתות בהודו...
הכבש מסמל במצרים את השפע הכלכלי, מצמרו
הם מתלבשים, את חלבו הם שותים ולעיתים גם מבשרו הם ניזונים.. ובכן זהו יצור חשוב
במיוחד בימים ש 97% מאוכלוסיית העולם היו חקלאים וחייהם היו תלויים ביבול ובתוצרת
החקלאית.
והנה פתאום "עם העבדים" שביניהם
מודיעים כלפי עם ועולם שלא דובים ולא זבובים ואפילו לא כבשים הקיום האנושי אינו
תלוי כלל ביצורים חיים ובאיתני הטבע אלא רק במי שאמר והיה העולם- באלוקים אחד,
אלוקים חיים- מלך העולם- וכל יצורי העולם משועבדים לו, האלוקים הזה הבלתי נראה
הוריד עד כה על המצרים תשע מכות ( העשירי בדרך...) על מנת להמחיש ידיעה זו היהודים
" כופתים את האלוהים" המצרי למיטה. הזעזוע שזה גרם למצרים היה עצום
ובמצב רגיל הם היו שוחטים חלילה את כל העבדים שכה החציפו פנים כנגדם, והנה למרות
הסכנה העצומה המוחשית הזאת, נענו היהודים לצו האלוקי שבפי משה, והמצרים? כלום!
הביטו בתדהמה ולא העזו להרים קול, יד או
רגל כנגדם!
אכן שבת הגדול.
סיבה שניה משה הודיע באותה שבת לפרעה על
מכת בכורות הממשמשת ובאה, באם לא ישחרר את עבדיו מיד. כשפרעה מתמהמה, קמים בכורות
מצרים המפוחדים מאוד ומכריזים על מרד. קרבות רחוב ניטשים ברחובות מצרים הרוגים
רבים ברחוב הערבי (...סליחה המצרי).
ועל
העבדים היהודים איש לא מעז להרים ידו למרות שהם הסיבה לכל המהומה...( מוכר
מאיזה שהוא זמן ומקום קרוב?...) אכן שבת הגדול!!
שנזכה במהרה לגאולה שלמה כימי צאתך מארץ
מצרים אראך נפלאות"
