בס"ד
פרשת ויקהל- פקודי
חודשי אדר וניסן
מצטיינים בהרגשה חגיגית במיוחד. אלו הם חודשים של שמחה וחירות, בהם עם ישראל עובר
כל שנה חוויות מיוחדות ומרוממות. בחודש אדר חגגנו את חג הפורים, חג של הצלת עם
ישראל מציפורני המן הרשע. אמנם, הסיפור של חג הפורים התרחש בשושן, בירת פרס, אי שם
לפני כ- 2500 שנה, אך החג הזה מסמל בעצם את כל ההיסטוריה היהודית, בגלוית השונות,
לאורך אלפי שנים. תמיד, בכל גלות, קם הצורר, העריץ או הפריץ האנטישמי וזמם לפגוע
ביהודים או בדת היהודית; ולצערנו, היו גם כאלו שאכן הצליחו.
אך כיום, לאחר אלפי
שנים, אנו יכולים לומר כי כל הצוררים נכשלו: העם היהודי ממשיך את קיומו, מתחדש
ויוצר, והמשטרים הצוררים לדורותיהם – נעלמו: המצרים והפרסים, היונים והרומאים,
סוכני האינקויזיציה ופורעי קישינב, הצלבנים והנאצים – למרות שבזמנו הם היו שליטים
כל יכולים - כבר אינם קיימים (או הפכו למשהו שונה לחלוטין); ואילו העם היהודי,
החלש וחסר המולדת – הצליח לעבור את הגלויות המרות והקשות ולהמשיך בדרכו, בזהותו
ובתרבותו. גם כעת ישנם אויבים, במעגל הקרוב והרחוק, ובעזרת ה' נתגבר גם עליהם.
אך זה עדיין לא כל
הסיפור. אנו לא מסתפקים רק בהישרדות בגולה; אנו שואפים להרבה יותר מזה: אנו שואפים
לחירות מלאה ולתחיה לאומית, בארצנו ובמולדתנו. אנו שואפים לבנות את חיינו
הלאומיים, ולהציב בראשם את גולת הכותרת – בית המקדש בירושלים. את הרעיון הזה אנו
מציינים בחג הפסח, חג החירות, בו אנו מציינים את היציאה ממצרים, מבית עבדים,
והליכתנו לארץ ישראל, ארצנו היעודה. חג החירות מסמל את השאיפה היהודית הנצחית
לחירות אמיתית, חירות מכל שיעבוד פיסי או רוחני, ותחיה ותקומה יהודית אמיתית,
היכולה להתקיים רק בארץ ישראל.
תהליך זה מתבטא בלוח
השנה, בו אנו חוגגים קודם את חג הפורים
ואחריו את חג הפסח: קודם את נס ההצלה היהודית בגלות, ואחריו את השאיפה לחירות
יהודית אמיתית ומלאה בארץ ישראל.
ברוך ה' שזכינו בדורנו
לבניית הבסיס והיסוד לחירות לאומית זו.
אתם, חיילים יקרים,
מסמלים את התהליך שעבר העם היהודי בדורות האחרונים: היציאה מהגלות, בה היה נתון
לחסדי זרים, ושיבתו לארץ אבותיו, בה הוא
מגן בגאווה על עצמאותו ובונה את עתידו.
חיילי דוכיפת ברוכים
הבאים לעיר האבות!
חייל יקר, שבת שלום!
תושבי הישוב היהודי
בחברון
