פרשת ויקרא
פרשתנו השבוע פותחת במלה
"ויקרא". על בסיס פתיחה זו כך נקראת הפרשה כולה, וכן כל החומש הזה –
השלישי מחמשת חומשי התורה.
אותה קריאה הכתובה לפנינו בלשון
"ויקרא" היתה של הקב"ה אל משה רבינו, המזמינו להכנס לאוהל מועד
(למשכן), למרות יראתו מפני ש"שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן"
(שמות מ' , ל"ה).
ההזמנה הזאת נתנה למשה על מנת
לקיים את הבטחת הקב"ה , שנאמרה למשה עוד בצויי עשיית המשכן הרבה מקודם בלשון
"ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות את
כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל" (שמות כ"ה , כ"ב). כלומר, מסירת
פרשיות התורה והלכותיה אל משה עבור בני ישראל נעשתה על ידי מפגש בין ה' ומשה בתוך
ה"אוהל מועד" (אוהל המפגש).
הפגישה של משה עם הקב"ה
היתה בעצם סדר של לימוד תורה, והואיל ותורה זו נתנה למשה עבור בני ישראל, ניתן
לומר שאותה קריאה של "ויקרא אל משה... מאהל מועד..." משמשת כקריאה
(הזמנה) מתמדת של ה' לכל אדם בישראל לבוא לפגוש אותו על ידי לימוד תורתו.
על פי דברים אלה נוכל להבין מה
שמסופר במדרש על התנא רבי יוסי בן חלפתא שאמר לבנו רבי ישמעאל: "מבקש אתה
לראות את פני השכינה בעולם הזה – עסוק בתורה בארץ ישראל" (מדרש תהילים
ק"ה) ויש לשאול – מדוע נקט רבי יוסי בדבריו את הדגש של עיסוק בתורה דווקא
בארץ ישראל? וכי בתלמוד תורה בחוץ לארץ נמנע מאדם לראות את פני השכינה?
אולי התשובה לשאלתנו נמצאת
בכתוב "כי בחר ה' בציון אוה למושב לו" (תהילים קל"ב , י"ג).
כמו שמקום המפגש בימי משה היה במשכן שבמדבר, ובזמן שבית המקדש היה קיים מרכז התורה
היה בירושלים ,כיום שאין בית מקדש, מקום המפגש עם הקב"ה הועתק לכל שטחי ארץ
ישראל.
כמה אסירי תודה אנחנו שנתנה לנו
הזכות לנחול בארצנו, ודוקא בה להקדיש מזמננו לקבל את פני השכינה בלימוד תורה; וכמה
אסירי תודה אנחנו למי שבלעדיהם לא יכולנו להאחז כריבון בארצנו – והם חיילי
צה"ל וכוחות הבטחון.
לך חייל יקר, שבת שלום!
תושבי הישוב היהודי בחברון
