בס"ד
שבת
חול המועד פסח
השבת – שבת חול המועד פסח – נפטיר בנביא יחזקאל
פרק ל"ז מפסוק א' ועד פסוק י"ד באותו קטע המכונה "חזון העצמות
היבשות".
בחזיון הזה מוצא הנביא על ידי "יד
ה'" אל בקעה מלאה במספר רב של עצמות יבשות מאוד. שם מצטוה הנביא לנבא אל
העצמות הללו ולבשרן שה' יחזירן לחיים בשלבים. וכך ציור תהליך ההחיאה: בתחילה
מתחברות העצמות זו לזו ליצירת שלדים. עליהם מתפתחים גידים, בשר ועור; ולבסוף נופחת
בגלמים האלה רוח חיים עד שעומדים על רגליהם כ"חייל גדול מאוד מאוד".
בהמשך הדברים ניתן לנביא פענוח של החזון מאת ה'
בו נאמר שהעצמות היבשות מסמלות את עם ישראל כשהוא נמצא במצב הדומה לתמותה; ויאוש
וחוסר תקוות חיים מנת חלקו ועל כן הוטל על הנביא להפיח בהם רוח ולבשם על גאולתם
שתבוא בשלבים; בתחילה גאולה פיסית ואחר כך גאולה רוחנית.
מוסכם על חכמי היהדות שצריכה להיות תמיד איזו
נקודת קשר בין תוכן הנבואה הנקראת בבית הכנסת והפרשה הנקראת בתורה באותה שבת; או
נקודת תוכן המתקשרת אל המועד המסוים של אותה שבת; ובמקרה שלנו חג המצות. על כן
הוצעו כמה הצעות לחבר בין הנבואה הנ"ל לחג הפסח ונתייחס כאן לאחד מהן.
הרי יציאת מצרים המוזכרת במיוחד בחג הפסח
התחילה תהליך שטרם הושלם. עם היציאה ממצרים נוצר עמנו כעם חפשי מבחינה פיסית ובהר
סיני קבלנו חרות רוחנית. שם נקבע לנו יעודנו הלאומי, והוא, לשמש מגדל אור, להביא
את כל האנושות חזרה אל בורא עולם (ית"ש). לשם הגשמת היעוד הזה ניתנה לנו
ארצנו ובעזר ה' הצלחנו לרשתה ולשבת בה. עוד טרם מלאנו את יעדוני גלינו מארצנו
פעמיים מפאת מחדלינו הרבים. מבחינת היעוד הלאומי בעיני שמים נדמנו בגלותנו כרבוי
של עצמות יבשות מאוד מפוזרות בבית הקברות, וזה מסר אחד של נבואת יחזקאל הנקראת
השבת.
האם כתוצאה ממצב ההוא, המתואר, עלינו להתייאש
ולראות את התהליך של יציאת מצרים בטל ומבוטל? חוזר הנביא ובמסרו השני מעודד ומחזק
ומבשר שלא ישאיר ה' את עמו במצב של תמותה אלא יחיהו וישיבו אל אדמתו להמשיך במלוי
יעודו.
מכל האמור כאן יוצא שהקמת מדינת ישראל העצמאית
בארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות אינה התחלת תהליך חדש בתולדות עמנו אלא השתלבות
בתהליך עתיק יומין של יציאת מצרים. חשוב מאוד שנכיר בכך ושנפעל בהתאם לכך עד הגשמת
יעודנו המלאה בתור תקון העולם כולו במלכות ש-ד-י !
לך חייל יקר, שבת שלום!
תושבי
הישוב היהודי בחברון
