בס"ד
פרשת ויקהל
משה אוסף את כל עם
ישראל יום לאחר יום כיפור שבו הקב"ה נענה לתפילותיו, וסלח לעמ"י לאחר
חטא העגל, ומוסר להם דיווח על כל אותם 40 ימים שבהם הוא היה על הר סיני בלעדיהם.
לכאורה היינו חושבים שהדיווח יכיל כל מיני חוויות מיסטיות על אודות סדרי השמים,
משמרות המלאכים, דברי תורה והלכה פסוקה שכולה נובעת ממקור הקודש.
אך מכל הדברים השונים
בוחרת התורה לתת דיווח על שני נושאים בלבד: ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה
לכם קודש – השבת והמשכן.
ללא ספק מסר משה
לישראל גם את שאר דברי וציווי ה' אבל התורה ראתה להזכיר שני עניינים אלו בלבד,
מדוע?
ומדוע דווקא הדבר
הראשון הוא השבת?
אם הדיווח הראשון היה
על המשכן הדבר היה מובן שכן עמ"י חייב מיד לגשת ולבצע את העבודה על פי
הוראותיו של משה אשר ניתנו בהר סיני אך מה המיוחד בשבת שזהו הדבר הראשון שהזכיר
משה רבינו?
חטא העגל גרם למשבר
חמור ועמוק בנפש העם אחרי מעמד כל כך רם ונישא כקבלת התורה, עם ישראל צונח למטה
למטה וחוטא בחטא הע"ז. אין אפשרות לתאר את גודל הנפילה ולאחר מכן עם ישראל
עובר מגיפה נוראית ומבצע חיסול של שבט לוי כלפי החוטאים בחטא העגל. המצב בעם ישראל
גרוע מאוד. איזה דבר יכול לנחם אותם כעת, את הנותרים, ולתת להם דחיפה שיתחילו
לצעוד מעלה מעלה? השבת.
מה מיוחד בשבת?
אחת ההבנות שהשבת
מחנכת אותנו אליה היא ההבנה שהעולם הזה הוא עראי ולא משנה כל התכנונים והיצירה
שהאדם יוצר. ביום השביעי הכל נפסק! ואתה עובר לעולם אחר ובכל שבוע אותה תזכורת של
ארעיות העולם חוזרת על עצמה. אמנם האדם הוא יוצר והוא שולט אבל יש כח עליון ממנו
שהוא זה שמכוון את העולם בסופו של דבר וגם אם כרגע הכל נראה שחור ומדורדר מכל מקום
המצב עתיד להשתנות כי ישנו משהוא מעל המציאות שהוא זה שמנתב את העולם בסדר אלקי
מיוחד.
הרעיון הזה של השבת
הוא גם הרעיון של קיומו של עם ישראל. במבט פשוט על המציאות, זכות הקיום והעצמה של
עם ישראל מאוד מעורערת ובלתי יציבה. מוקפים ע"י המון ערבי שדורש ברעתנו וגם
אומות העולם היותר רחוקים מדגישים יום יום שאין הם רוצים בקרבתנו. אם הכל היה פועל
עפ"י המציאות הפשוטה, עם ישראל לא היה שב לארצו, מפריח את השממה ומקים מדינה
לתפארת אך אנו קורצנו מחומר אחד, מיוחד, אלקי. זה מה שהניע אותנו בקום המדינה
להילחם על עצמאותינו וזה מה שמניע אותנו היום להמשיך הלאה ליצור ולבנות.
אנו קוראים השבת את
פרשת ויקהל. פרשה זו עוסקת בעיקרה בתרומות אשר הביאו בני"י לבנין המשכן,
ומעבר לכך בבנין המשכן עצמו. המון המון פרטים וחיבורם אשר ביחד יצרו את היצירה
המופלאה המשכן. והנה בבנית הכיור שעמד בחצר העזרה פירטה התורה פירוט יתר שהוא נעשה
מתרומה מיוחדת במינה. "המראות הצובאות" , אותן לוחות נחושת ששמשו מראות
לנשות דור המדבר. מדוע התורה מפרטת את החומרים שמהם היה עשוי הכיור שהרי באף אחד
מהכלים המוזכרים בפרשה לא היה פירוט שכזה ועוד מדוע פירטה התורה את המקור לחומר
גלם זה – הנשים הצדקניות של דור המדבר?
מפרש רש"י שאותן
מראות צובאות היה להם תפקיד מיוחד מאוד בתקופת המדבר. כאשר המצרים היו משעבדים את
בני ישראל בפרך היו הנשים דואגות לבעליהם, מביאות להם אוכל ושתיה ומתקשטות לכבודם
מול המראות כדי שבעליהם יזדקקו להם ועל ידי כך יולידו ילדים חדשים למרות המצב
הקשה, המדכא והמייאש. בזכות אותן מראות בא לעולם דור חדש המשך. השושלת המפוארת של
עם ישראל לא פסק אפילו בזמנים קשים ביותר.
כדי לעבוד במקדש היה
הכהן צריך לעשות 2 דברים עקריים. הראשון לטבול במקווה כדי להסיר את הטומאה, את כל
אותם גורמים המפריעים לקדושה. אבל בכדי ליצוק קדושה על הגוף בשביל זה היה הכהן
צריך לרחוץ את ידיו ורגליו בכיור ובאה התורה ומדגישה לנו שהקדושה הנמצאת בכיור זה
מקורה איננה מסתם נדבה אלא מנדבה של מסירות נפש של אותם נשים צדקניות אשר לא ויתרו
למרות גזרות השמד והכליון של עם ישראל ע"י פרעה.
מכאן אנו למדים שהדרך
להתקדש מתחילה בראש ובראשונה במסירות נפש ורק מתוך מסירות נפש אפשר להתקדם הלאה
ולעלות מעלה מעלה.
