פרשת ויקהל
"ויעש שני כרובים זהב... ויהיו הכרובים
פורשי כנפים למעלה... ופניהם איש אל אחיו..." (שמות ל"ז, ז-ט)
שני כרובים
שפניהם כפני ילדים הציבו בפני בן דור המדבר, אתגר פלוסופי ממדרגה ראשונה. שני כרובי
הזהב התנשאו מעל ארון העדות שבו היו מונחים לוחות הברית- בקדש הקודשים שבמשכן.
אותם לוחות ברית אשר הדיבר המרכזי שבהם: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה..."
שני הכרובים
הביכו את בני ישראל באותו דור שכן כשנאמר לו, "ועשית שניים כרובים זהב"
חש שהדברים סותרים את מה ששמע ועתיד לשמוע שוב ושוב "אלקי כסף וזהב לא תעשה
לך..." העם ידע שכל ההתייחסות לאלקים חייבת להיות התייחסות רוחנית טהורה,
ואין מקום לסמלים ויזואלים מייצגי דמות כלשהיא. והנה לפתע צו שכזה... במוקד
הקדושה! כיצד יכולה הדעת לעכל ניגוד תהומי שכזה? אולם כשהתבונן היטב בנושא הכרובים
כאשר העמיק באתגר הפילוסופי שלפניו קלט העברי שאין לו כל סתירה. הכרובים משרתים את
רעיון המלחמה מלחמת החרמה באליליות.
אלילות פרושה:
כל רעיון המשעבד את רוחו של אדם ומנתק אותו מן המוסר האלוקי, מאמת המידה
העליונה המתגלה בדבר ה' – התורה - .
כותב הפילוסוף
בן דור שלפני מלה"ע השניה, היהודי-גרמני פרנץ רוזנצוויג: "השמות
מתחלפים. הריבוי קיים ועומד. תרבות וציווליציה עם ומדינה, לאום וגזע, אמנות ומדע,
כלכלה ומעמד – הנה לפניך סקירה. בוודאי קצרה ובלתי שלימה של פנתיאון האלים של בן
זמננו. ומי יכחיש את מציאותם של אלים אלה? מעולם לא סגד "עובד אלילים"
לאלילו ביתר הקרבה ביתר אמונה מאשר בן זמננו לאלים אלה". אכן, העוקב אחר גילגולי
הערכים בתולדות האנושות מבחין היטב, שניוונם החל שעה שהרחיקו ממרכזם את השיקול המוסרי
האוביקטיבי. אפילו המושג "מדינה" כותב רוזנצוויג עלול להיפך לאליל כבר בהשמע המשפט
"ההגון": "צודק או לא צודק זו מדינתי". הדמוקרטיה נהפכה לערך
עליון שבשמה, הותר כל רסן מעל הלשון והעט. (ולא רק מהם) רעיון "זכות הציבור
לדעת" רומס ומשפיל אלפי אנשים, כאשר בשם זכות זו, פולשים עתונאים נעדרי מצפון
לחיים פרטיים, ואלו רק דוגמאות מעטות.
זאת לימדו
הכרובים בצורה נחרצת: אפילו איסור עשיית פסל וכל תמונה, אינו צו העומד בפני עצמו.
ואם אינו קשור בטבורו אל המֵצַוֵוה האחד, העליון המוחלט, עלול גם הוא במצב מסויים
להפך לאליל. אֶל מול פני הכרובים שהוצבו בקדש הקודשים הבין היהודי, כי במציאות
חיינו קיים רק דבר ה' – הצווי המוסרי הטהור שכל רעיון וערך כפופים לו, וממנו
יונקים השראתם. ברצונו אוסר פסל ותמונה וברצונו מתיר עשיית כרובי קדש מוחשיים ומהם
ילמד האדם על מקומם הנכון בסולם חייו של
כל הערכים המקובלים עליו.
בתקוה ותפילה
שהצבא המוסרי ביותר בעולם יזכה להיות מחובר תמיד למוסר העליון האולטמטיבי האחד
והיחיד.
לך חייל יקר, שבת שלום וברוך הבא!
מתושבי הישוב היהודי בחברון
