פרשת אחרי מות – שבת
הגדול
תופעה מופלאה
מתרחשת מידי שנה בהתקדש ליל חג הפסח: מליוני אנשים בכל העולם מתכנסים עם משפחותיהם
או עם חברים ומכרים, קוראים את אותה "הגדה" עתיקה, נזכרים וחווים את
אותה חוויה של היציאה לחרות, טועמים את אותם מאכלים, שרים את אותם שירים... העם
היהודי שב ומתחבר מידי שנה מחדש אל עצמו ואל זהותו. נביא שני מקורות, שנכתבו
ע"י שני אישים מגדולי מנהיגי התנועה הציונית, אשר מתארים את התופעה המופלאה
הזו?
דוד בן
גוריון:
לפני כשלוש
מאות שנה הפליגה מאנגליה לעולם החדש (אמריקה) אוניה ושמה "מייפלאואר".
היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד,
היודע בדיוק מתי הפליגה אוניה זאת; וכמה אמריקאים יודעים זאת; היודעים הם כמה
אנשים היו באותה אוניה; ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם.
והנה לפני
יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לפני הפלגה "מייפלאואר", יצאו
היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק
באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים:
מצות. ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן , באמריקה,
ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו
לגולה.
והם מסיימים
בשני מאמרים: "השתא עבדי" (השנה עבדים) לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא
(השנה כאן), לשנה הבאה בירושלים.
דוד בן גוריון
(מתוך נאום בפני ועדת החקירה של האו"ם, 1947)
סדר של בעל
תשובה – בנימין זאב הרצל:
החגיגה (ליל
הסדר), חציה תפילה וחציה שיחת משפחה, מעוררת רגשי קודש בלב כל מי שעשוי להתרגש לכל
נשגב. שכן החג הזה, היהדותי שבכל החגים, מקורו בעבר הקדוש של האנושיות יותר מכל
מנהג ומסורת בעולם התרבותי כולו. כמו בשעה זו, כן נהגו במנהגים אלה גם לפני מאות
רבות בשנים. העולם נשתנה ונתחלף מאז, עמים שקעו ואבדו, ואחרים הופיעו על במת
ההיסטוריה, חוג הארץ התרחב, יבשות חדשות בצבצו ועלו מתוך הימים, כוחות טבע בלתי
משוערים באו והקלו והנעימו את החיים – ורק העם האחד הזה עודו קיים כמאז, עודו שומר
על מנהגיו שלא נשתנו, נאמן לעצמו ושומר זכר סבלות אבותיו. ועוד הוא מתפלל באותן
המילים בנות אלפי השנים אל אלוהיו, אלוהי הנצח – הוא עם העבדות והחופש: ישראל!
אבל אחד היה
בין המסובים לשולחן ה"סדר" , שקרא את המילים העבריות בדבקות של בעל
תשובה. דומה היה בעיניו כמי שמצא שוב את עצמו, ולא אחת שמו לו רגשותיו מחנק
בגרונו, עד כדי כך, שהיה אנוס להתאמץ שלא לפרוץ בקול של אנחה גדולה. כמעט שלושים
שנה עברו מן היום, שהוא עצמו שאל בעודו ילד את "מה נשתנה" ואחר באה
ה"השכלה", ההתרחקות מכל מה שנחשב ליהודי, וכתוצאה הגיונית, הקפיצה לתוך
הריקות, מאחר שלא היתה עוד כל אחיזה בחיים. ובליל הסדר הזה אמנם היה הוא בעינו כבן אובד.
משנסתיים החלק
הראשון של הסדר והתחילו מגישים את המאכלים, קרא אליו קינגסוורט מעל לשולחן:
"פריטץ, לא ידעתי כלל, שאתה עברי גמור כזה"
- האמת היא, שגם אני לא ידעתי זאת!" –
היתה תשובתו.
לך חייל יקר,
שבת שלום, חג שמח וכשר!
מתושבי הישוב היהודי בחברון
