פרשת בא

פרשת בא

מכל מצוות חג הפסח על דיניהם ופרטיהם הרבים- אין חמור כאיסור אכילת חמץ. מי שלא אכל מצה או מרור או שלא סיפר ביציאת מצרים(כלומר לא אמר את "ההגדה") ביטל בסך הכול "מצוות עשה".
ואילו האוכל חמץ, עונשו : כרת. זהו עונש חמור ביותר. מכיוון שחומרת העונש- כידוע אצלנו- מלמדת על גדלות המצווה וחשיבותה, משמע מכך שאיסור חמץ הינו עניין יסודי ביותר. כפי הנראה חשוב לתורה שהכול ידעו, שבני ישראל יצאו ממצרים במהירות הבזק. שגרושם ממצרים היה מהיר כל כך, עד שהבצק שרצו לאפות לדרך לא הספיק לתפוח, ובתוך כדי "שיעור חמץ"(כלומר הזמן שלוקח לבצק להחמיץ)- היינו שמונה עשרה דקות יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים, ללא ספק היה זה מבצע כביר ומזהיר, גם אם מדינה מסודרת הייתה מקבלת משימה אדירה שכזו להוציא מספר מיליוני אנשים מתחומה בתוך 18 דקות- יש להניח שכמה "ועדות חקירה" היו "מתפרנסות" ממבצע כזה במשך שנים…
אך לכאורה מה בכל זאת החשיבות הגדולה בציון פרט זה, בתוך המכלול הגדול של נס הגאולה ממצרים?
ואם הם היו יוצאים במשך שעה, היה קטן במשהו נס שחרורם מבית עבדים הנורא? במבט ראשון מתקבל הרושם, כאילו קיימת התרכזות יתרה בפרט שאינו עקרוני כ"כ ובשלו חייבים אנו לדורי דורות להזדרז ולאפות מצות בדיוק באותם חי'(18) דקות. לשם מה הדיוק הדקדקני הזה על שניות בודדות? אלא שחז"ל פרשו שעניין החמץ רומז לרוחניות. ללמדך, שהיו ישראל שקועים כל כך בתוך טומאת מצרים, עד שאם היו שוהים במצרים עוד מעט קט- שוב לא היו זוכים לצאת לעולם ועד. והיו נשארים שם לנצח. עובדה זו, היא שהתורה רוצה להדגיש לנו באמצעות החומרה שבדיני אכילת החמץ, שנזכור היטב, שישראל היו על סף הכיליון שאין ממנו תקומה חלילה ושמאתו מצב של שפל התרוממנו והגיענו לגאולה מוחלטת ולחרות עולמים היינו, חרות פנימית שהינה בלתי הפיכה.
בשולי הדברים נעיר שמדרגתם הנחותה, שפל המדרגה שישראל הגיעו במצרים, הייתה כמעט שוות ערך לשפל המדרגה של המצרים. "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה"- התלוננו המלאכים גודל האלוקים- ומדוע להציל דווקא את הישראלים?! רק האלוקים הבחין שעם ישראל הגיעו עד הגבול ולא עד בכלל, "ובחוט השערה" הזה במילימטר האחרון לפני "חציית הגבולות" גאל אותנו האלוקים, עוד רגע קט אחד עוד דקה של "חימוץ הבצק" וחלון ההזדמנויות הגאולי היה נסגר חלילה לנצח.
עם ה'- עם האלוקים אין ייאוש בעולם הזה כלל!
(נכתב ע"פ שיחות הרב נבנצאל שליט"א)
      

חייל יקר!

שבת שלום ומבורך