פרשת
יתרו
השבוע חגגנו
את חג ט"ו בשבט 15 ימים בחודש שבט.
מהו חג זה?
ודאי תאמרו אוכלים בו פירות א"י, פרות יבשים, בקיצור סעודה חגיגה וטעימה.
אולם לחג זה שם נוסף: "ראש השנה לאילנות".
וכאן נשאלת
השאלה למה צריך?
ראש השנה
למנין השנים מובן, אבל לאילנות?
אדם מישראל
שנטע עץ, אסור לו לאכול מפרותיו במשך שלוש שנים, פרותיו נקראים ערלה.
בשנה הרביעית
הפירות נקראים נטע רבעי ומותרים באכילה בקדושה בירושלים. מהשנה החמישית מותרים לכל
ענין.הספירה של שנות העץ הם בקשר ישיר לראש השנה לאילנות. ז"א, עץ שניטע לפני
טו בשבט מסיים שנה ראשונה ביום טו (למרות שמבחינת מספר הימים עברו רק יומיים או
שלושה)
"כי
האדם עץ השדה"
במקומות רבים
הכתובים משווים בין האדם לעץ. לעץ שורשים עמוקים ורחבים באדמה על ידם הוא נטע ומהם
יונק להצמיח את העץ כולו. עץ ללא שורשים לא ישרוד את הרוחות והסערות ועשוי לעוף עם
הרוח.
מדרש
רבה שיר השירים פרשה ו' פסקה כ"ו:
ראש
השנה לאילנו שנקבע בט"ו בשבט, מסמל את גאולת ישראל. "כימי העץ ימי
עמי" . נמשלו ישראל לעץ העומד ערום וקפוא בחורף. הסופות מטלטלות אותו
ומאיימות לעקרו.
לכאורה,
מצבו ללא תקווה, אולם גם בשנה זו, בעצם ימי החורף, יונק האילן חיות מחודשת ממעמקי
האדמה, כך ישראל, נתונים לביזה ולמשיסה כל הימים, ודווקא במעבה האפילה נרקם כבר
אורו של משיח.
למראית
עין בלבד שולט הייאוש, אולם השרף כבר עולה באילנות ומבשר על צמיחה מחודשת.
אספר לכם
סיפור שורשים:
בילדותי
גדלתי בארץ אויב, והחיים שם היו קשים ביותר, ליהודים אסור היה לעזוב מדינה זו
וההשגחה היתה קפדנית מאוד שאיש לא יברח.
על היהודים
הוטל עוצר מהשעה שש בערב ועד השעה שש בבוקר, וכל הגברים והבחורים נתבקשו להתייצב
בבית הכנסת בשעות אלו למפקד. ואוי לו למי שנעצר. אך בבית היו לנו חיים אחרים, מאז
שעמדתי על דעתי בגיל שנתיים-שלוש, הורי למדו אותנו שאנחנו יהודים ונאלצים להיות
כאן בעל כורחנו, אבל שם במקום לא רחוק מאוד יש לנו ארץ שמחכה לנו ושמה ארץ ישראל
וגרים שם הרבה יהודים ויש בה עיר קדושה: "ירושלים" ובה היה בית מקדש
ובע"ה גם אנו נגיע לשם. סיפרו לנו סיפורים על הארץ, על מקומות, על אנשים
חשובים.
לימדו אותנו
לברך ולהתפלל שנזכה להגיע מהר אל ארצינו האהובה ושם, ההורים הבטיחו, יהיה נעלה
ביותר, שם נהיה עם שאר אחינו היהודים, שם לא נפחד, לא יענו אותנו שם נהיה חופשיים
ושמחים.
ובאמת פיזית
חיינו בגלות, אך הנשמה היתה בארץ ישראל. חלמנו וחשבנו כל הזמן על הארץ וכל זאת
בזכות השורשים שהורינו החדירו בנו כמעט מרגע לידתנו. וב"ה זכינו לברוח ולהגיע
בשלום לארץ ישראל ולירושלים.
ולשאלה היכן
נולדת? היה ברור לי שבארץ ישראל גם אם הלידה הפיזית היתה בגלות, אך תמיד הרגשתי
שחיי הם בארץ ישראל ולמענה.
עליתי לארץ
בגיל שש וחצי, אך הרגשתי שייכת לכאן מאז ומתמיד, וגם כיום הזכות לחיות כאן בארץ
ישראל לא מובנת מאליה, ואני מודה לה' על הניסים שעשה לנו עד הגיענו לאדמת הקודש..
שנזכה להעמיק
שורשים בארצנו הקדושה אמן.
לך חייל יקר! שבת שלום!
מתושבי הישוב היהודי בחברון
