במרכזה
של פרשת השבוע, עומדת "שירת הים": שירת ניצחון נפלאה, שנאמרה ע"י
עם ישראל אחרי נס ההצלה וטביעת המצרים בים סוף.
השירה היא שירת ניצחון. היא מבטאת שמחה ללא
גבול, הפורצת למראה חיסול האויב האכזרי, שהתכוון להשמיד את עם ישראל. הניצחון
מבוטא במלים ברורות ונשגבות:
"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה
בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף. תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ, יָרְדוּ
בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן. יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ, יְמִינְךָ ה'
תִּרְעַץ אוֹיֵב. וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ, תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ
יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ... אָמַר אוֹיֵב: "אֶרְדֹּף, אַשִּׂיג, אֲחַלֵּק שָׁלָל,
תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי, אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי". נָשַׁפְתָּ
בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם, צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים... נָטִיתָ
יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.... אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב
יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד, נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן. תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה
וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן..."
בשירת הים אין כל התלבטות: שמחת הניצחון היא
שלמה, והתורה מבטאת אותה בשלמות ובסגנון מופלא. תיאורו של האויב אינו משאיר מקום
לספק. חז"ל הבליטו את חשיבות השירה, בכך
שקבעו אותה בסידור התפילה של כל יום מימי השנה – גם בימי חול וגם בשבתות וחגים.
יתר על כן, לפי ההלכה "יש לומר את שירת הים בכל יום בשמחה, וידמה
בדעתו כאילו באותו היום עבר בים, והאומר
את שירת הים בשמחה מוחלין לו עוונותיו".
אכן, זו ההרגשה האמיתית והטבעית כלפי האויב
שהציק באופן זדוני לעם ישראל וזמם לחסל אותו באכזריות בלתי אנושית.
גם בדורנו, זכה עם ישראל להינצל מאויב אכזרי
שהגיע מכיוון מצרים ושאף להשמידו. ב- 28.11.1941, בימי התחלת השואה, נפגשו הצורר
היטלר וה"מופתי" אמין אל חוסייני, ממציא ומייסד הישות הפלשטינית,
והחליטו לבצע את "הפתרון הסופי" ביהודי ארץ ישראל. הסכנה היתה קרובה עד
אימה: צבאות הנאצים הגיעו כבר מצפון אפריקה לעומק מצרים (60 ק"מ
ממערב לאלכסנדריה), משם ניתן להגיע לארץ תוך מספר שעות. הנהגת הישוב היהודי
בא"י תכננה את תכנית "מצדה על הכרמל" - ריכוז כל היהודים על הר הכרמל, ומלחמה נואשת
עד הסוף. ברוך ה', זממם של הצוררים הופר, כאשר הבריטים בפיקודו של פילדמרשל
מונטגומרי הביסו את הצבא הנאצי בקרב אל עלמיין, כשנה לאחר מכן (בנובמבר 1942). אך
הערבים לא שכחו את תכניתם, וניסו להוציאה אל הפועל 3 שנים לאחר מכן: במלחמת השחרור
(הקוממיות), ב – 1948, פלשו צבאות האויב מכל הכיוונים; הצבא המצרי הגיע עד גשר
"עד הלום" בפאתי אשדוד (35
ק"מ מתל אביב!). זממם של האויבים לא השתנה, ולו ח"ו יכלו היו מבצעים
אותו. תודה לא-ל, הודות לגבורת לוחמי ישראל, זכינו, ברוך ה', לניצחון, ועם ישראל
ניצל.
גם בשנים שלאחר מכן, נאלצנו שוב ושוב להגן
על עצמנו; במבצע סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, ובמערכות שאחריהן
(שטרם הסתיימו). גם על הניצחונות במלחמות מאז קום המדינה - יש לברך, להלל ולשיר את
שירת הניצחון. שירה זו נאמרת ב"הלל" ביום העצמאות, בו אנו מבטאים את
התודה על הניצחונות וההצלה המופלאה של דורנו. בעזרת ה', נזכה בקרוב לניצחון מלא על
האויב, הן הקרוב והן הרחוק, ונשיר שוב את שירת הניצחון.
