בס"ד
פרשת
בשלח
ישנם
סוגים שונים של ביטויי הודאה: אחת מהם הוא 'שיר.'
בכתבי
הרב קוק זצ"ל מופיעים סוגים שונים של שירה. למשל, יש 'שירת נפשו,' שבה נפש
האדם מבטאת 'סיפוק רוחני' דרך שיר. זה דרגה של שירת היחיד, הפרט.
יש
רמה גבוהה יותר, של שירת האומה, שבה מתדבקים באהבת האומה, זו היא דרגה של כלל
ישראל.
עוד
למעלה מזה יש את שירת האדם, שבה מתחברים לחיים, חיי אדם שנברא בצלם אלוקים.
ולבסוף,
במדרגה העליונה, יש שירת העולם, שירה שמאחדת 'כל היקום כולו.'
אמר הרב: ויש אשר עולה עם כל השירים הללו ביחד באגודה
אחת, וכולם נותנים את קולותיהם, כולם יחד מנעימים את זמריהם, וזה לתוך זה נותן לשד
וחיים,
קול ששון וקול שמחה, קול צהלה וקול רנה, קול חדוה וקול קדושה. שירת הנפש,
שירת האומה, שירת האדם, שירת העולם, כולן יחד מתמזגות בקרבו בכל עת ובכל שעה.
שבת זו מכונה
"שבת שירה" ע"ש שירת הים, אחד השירים המפורסמים בעולם, וודאי בעולם
היהדות, בעולמה של תורה. עם ישראל עבר זמנים קשים ביותר, מאתים ועשר שנות עבדות
שכמעט ומחקו כל זיק של זהות עצמאית, זהות לאומית, זהות דתית-יהודית. ע"פ דברי
רבותינו, הגיעו למ"ט שערי טומאה, והשארות במצרים, אפילו עוד רגע אחת, היתה
מביאה לאבדון האומה הישראלית לעד.
מה הם מ"ט שערי
טומאה? הם המדרגות שהובילו לדיכוי נפש האדם, להמתת הנפש, הרוח, הנשמה, הצדדים הכי
רוחניים ופנימיים שבאדם שאולי, בסופו של דבר, מגיעים עד לעצם הצלם אלוקים שבו, עצם
חיותו כנברא ע"י הבורא ית'.
ואז, ברגע אחד, הם
נעשו לבני חורין. הם עברו את הים. קריעת ים סוף. במושגים חסידיים, המילה 'ים'
מיוחסת ל'גבורות' – לדינים, למציאות קשה. עם ישראל עברו את 'הים,' המציאות הקשה ביותר הקיימת, שבה היה נסיון
להטביע אותנו, כיחידים וכעם, ולהפוך אותנו לעבדי נצח.
אבל ישראל עברו את הים,
זאת אומרת קרעו את הים, את מציאות העבדות, ובין רגע, היינו חופשיים.
אם הגעת החופש,
החרות, פתאום התמלאו הריאות אויר, אויר לנשימה, אויר לנשמה, חיות מחודשת, לאחר
מאות שנות עבדות, שכמעט והביא למוות קליני של גופינו הכללי.
אז, מה היה יכול
להיות יותר טבעי, יותר צפוי, מביטוי חד-משמעי למצבם החדש, אלא שירה. תודה לא-ל
עליון, שהביא אותנו מעבדות לחירות!
חייל יקר, שבת שלום!
תושבי הישוב היהודי בחברון
