במסגרת ההוראות שנתנו בפרשתנו למשה בנוגע לקורבן הפסח מצאנו קשר הדוק בין מצות המילה ומצות אכילת בשר הפסח, עד כדי הכתוב :"... וכל ערל ( זכר שלא נימול) לא יאכל בו " (שמות י"ב/מ"ח).
להבין את יסוד הקשר ההוא חייבים אנו לחזור
לספר בראשית בו מסופר על שתי בריתות שכרת בורא עולם עם אברהם אבינו. הראשון קרויה
" ברית בין הבתרים" ( בראשית פרק ט"ו) ובחלק ממרכיביה ישנה גזרה
שזרע- אברהם ישתעבד " בארץ לא להם", ושם בנוסף לגרות ועבדות יסבלו גם
עינויים עד שיצאו משם כגאולים עם רכוש גדול ; בו בזמן שמשעבדיהם יידונו לעונשים
כבדים. בהמשך דברי הברית ההיא ישנה הבטחה ברורה שאותם הגאולים ישובו לארץ כנען
הניתנת להם כמתנת אלוקים.
יותר מ 400 שנה עברו עד שדברי הברית
הנ"ל החלו להתגשם, ולרגל היציאה מארץ
מצרים, בה נשתעבד זרע אברהם, נצטוו הם במצוות הפסח. הואיל ובפרטי הברית ההיא לא
נאמר דבר על השתייכות צאצאי אברהם לבורא עולם, יכולנו להסיק שכל אדם הרואה את עצמו
מזדהה עם עם העבדים הזה, המשתחרר מכבלי העבדות במצרים, ראוי הוא להשתתף בחגיגת
העצמאות- קרי קורבן הפסח- אם האומה הישראלית.
אולם אין התמונה הזאת שלמה ואמיתית, בגלל
שנכרתה ברית נוספת בין בורא עולם ואברהם אבינו ( בראשית פרק י"ז) ובה נאמר כמרכיב
בעיקרי "....להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך"- ביטוי חד משמעי של השתייכות
אמונית- דתית לבורא עולם. כאות לברית ההשתייכות הזאת נצטוו אברהם וזרעו במצוות
המילה לכל דורות ישראל.
מכאן השורש של הקשר בין מצות המילה ומצות
הפסח בו פתחנו את דברנו למעלה; והמסקנה המתבקשת מדיון קצר זה היא, שיהודי הטוען
שייכות לאבותינו אברהם, יצחק ועקב, וקורא לעצמו יהודי, אין הוא יכול להיות שלם עם
עצמו בהיותו נשבע אמונים לעם ישראל בלי השתייכות לאלקי ישראל ותורתו. וכן להפך-
להיות אדוק באמונתו באלקי ישראל, ומקיים את מצוות תורתו,ובאותו זמן מנותק הוא מעם
ישראל מצד הלאומי- יהדותו לקויה. בעם ישראל הדת והלאום דבר אחד הוא כמטבע אחד בעל
שני צדדים.
הנקודה הזאת מאוד יחודית היא, כי בכל
העולם המתורבת היום ישנה הפרדה בין הדת והלאום. הצרפתי יכול להיות בעל כל דת
הנראית לו; ואפילו יכול להיות נטול דת. ומאידך בן דת אחת
יכול לבחור לו השתייכות אזרחית לכל לאום על פי כללים מסוימים- רק בעם ישראל דבר זה
בלתי אפשרי.
יהי רצון שנתברך ממרומים בשלמות אמיתית
המחברת אותנו לעמנו ולאמונתנו הדתית כאחד.
