פרשת בשלח
בפרשה שאנו קוראים השבת, מסופר
על נס קריעת ים סוף, לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים, המצרים רודפים אחרי העם להשיב
אותו למצרים שיהיו להם לעבדים. כאשר המצרים משיגים את עם ישראל, לפניהם הים
מאחוריהם המצרים, כך שהעם במלחציים אין להם לאן לברוח.
העם צועק לקדוש ברוך הוא. ה'
עושה נס והים נבקע לשניים, המים נעשים להם חומה מימינם ומשמאלם, ועם ישראל הולך
ביבשה בתוך הים. המצרים שרואים את עם ישראל נכנס בים נכנסים אחריו, וכשכל עם ישראל
יוצא מהצד השני של הים, משה רבנו מטה ידו על הים והים חוזר לעצמו על המצרים שטובעים
כולם "כאבן במים עזים". לאחר מכן נפלטים המצרים מתים ליבשה, עם כל
עיטורי הזהב אשר לסוסים מגיניהם ורכושם. הישר לעיניהם המשתהות של עם ישראל.
ואז נחה על העם מעין רוח נבואה
וכל העם פוצח ביחד בשירה אדירה, אשירה לה' כי גאה גאה וכו', לכן שבת זו נקראת
"שבת שירה". מה מבטאת השירה הזו של עם ישראל?
עם ישראל קודם יציאת מצרים
נמצא בגלות ארוכה ומרה , גלות של עבודת פרך, עם שלם שכולם עבדים מעונים. למה באה
הגלות הזאת? מדוע היה מגיע עונש כל כך גדול לעם ישראל כגלות מצרים? גלות מצרים
בשונה משאר הגלויות באה לא מסיבה על חטא, אלא מעין הכרח שכך צריך להיות תהליך בנית
עם ישראל. כמו שה' אומר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים "דע לך כי גר יהיה
זרעך בארץ לא להם ועינו אותם ארבע מאות שנה" לא בגלל שחטאו אלא כך נגזר מאת
ה'.
המהר"ל מפראג (נצח ישראל
כ' – כ"ו) מלמד אותנו, שקודם שנבנה דבר גדול, לפני שמציאות חדשה של טוב באה
לעולם , יש "העדר" גדול. תמיד לפני בוא האור, יש חושך גדול. כך בבריאת
העולם "והארץ היתה תוהו ובוהו" ואז "ויהי אור".
דוגמא לדבר: תרנגולת שמטילה
ביצה ופתאום לאחר כמה זמן הביצה נשברת מתרסקת ויוצא אפרוח חדש, כלומר: מה שהיה
קודם נשבר, נהרס, ואז צומח דבר חדש. בשביל שתצמח מציאות חדשה צריך לפעמים להיות
במצב של שבר והעדר ואז יכול לקום הבנין החדש.
עוד הכרח יש בהעדר שקודם
למציאות, בחושך שקודם לאור, כשאם האור היה בא מהתחלה, בלא חושך שקדם לו, או טוב
היה בא בלי רע, אז לא היינו מבינים בכלל מה זה טוב , לא היינו מעריכים אותו.
לפעמים צריכים להיות שקועים ברע כדי להבין את הערך של דבר טוב שנבנה ואז אנו
יודעים שמציאות הטוב – הגאולה לא באה סתם אלא בשביל מטרה טובה, בשביל שאנחנו נהיה
טובים.
עם ישראל זה עם שיצירתו שווה
בערכה לבריאת העולם שלולי עם ישראל בעולם העולם היה נחרב, כי לעולם לא היתה מטרה.
עם ישראל מטרתו שהעולם יכיר את בוראו וילך בדרכו הישרה. לכן עם ישראל זה יצירה של
ה', יצירה אלוקית, זה לא עם טבעי שמתפתח כך סתם, אלא עם שה' יוצר ולכן ליצירה שלו
קודם חושך גדול ואז ה' בעצמו מוציא את עם ישראל ממצרים ונוצרת מציאות חדשה בעולם.
הגאולה של עם ישראל בעצם זה הגאולה של העולם כולו. תהליך השחרור מעול המצרים
מסתיים בנס קריעת ים סוף כשצבא מצרים כולו טובע בים במופת אלוקים.
אזי עם ישראל יוצא מהחושך לאור
גדול, ומבין שאת האור הזה של השחרור מעבדות למצרים והפיכה לעם חופשי. עליו להמשיך
לגלות את אור ה' שמנהיג את העולם.
שירה במובן האמיתי שלה, זה
הרמוניה, אחדות ושלמות, שאדם מגיע אליו, ואז יוצאים המילים שלמרות הניגודים ביניהם
הם יוצרים אחדות שיוצרת אמירה כללית.
שירת עם ישראל באה כשנגלה
לעיניהם ההרמוניה בעולם, האחדות, איך גם החושך , הגלות, בסוף משרת את יצירת
הגאולה, את האור, את השלמות.
לך חייל יקר! שבת שלום!
מתושבי הישוב היהודי בחברון
