בס"ד
ראש השנה
ימי ראש השנה מתחילים בשלושה שבועות של חגים שממשיכים עם יום כיפור, סוכות
ושמיני עצרת-שמחת תורה. כיצד הימים הקדושים אלו קשורים אחד לשני?
בראש השנה, עיקר היום הוא המלכת הקב"ה עלינו, כפרטים וככלל. אין כמעט
שום תזכורת של עונות או חטאים. אלא, תוקעים בשופר, מכריזים בפני כל עם ועידה שה'
הוא המלך, ועלינו החובה לקבל את מלכותו. השופר משחק כמה תפקידים: הוא גם מכריז אבל
הוא גם מעורר. לפעמים אנחנו נרדמים, שוכחים, או מתעלמים, ולכן זקוקים למין שעון
מעורר, תזכורת, זריקת התעוררות. תקיעת השופר עושה כל אלה. אבל זה לא מספיק. אחרי
שמתעוררים, יש צורך בעוד צד. מעבר להודעה שאנו מודיעים שאנחנו מכירים ומקבלים את
מלכות ה'.
ראש השנה הוא כמו מבחן תיאוריה. הכל ידוע בכח, בפוטנציאל. אבל המבחן
האמיתי בא אחר-כך, בפועל. לכן ה' נתן לנו שבוע ימים להוכיח את אמונתנו, להראות
שאכן אנחנו רציניים, ומוכנים ומסוגלים לעבור לא רק מבחן תיאוריה, אלא שיודעים
לנהוג באמת. לנהוג, כלומר, להתנהג, ע"פ צווי ה', דרכי ה', בין אדם למקום, בין
אדם לחברו. ה' נותן לנו הזדמנות להוציא מהכח אל הפועל כל מ ה שהכרזנו בראש השנה:
לא רק להגיד שמקבלים את מלכות ה', אלא גם לפועל למעשה ע"פ הוראות המלך.
הוראות אלו הם, כמובן, מצוות התורה. בזמן הזה גם ניתן לחזור על מעשינו בשנה שחלפה,
לבחון מה היה בסדר, ומה היה לא כל כך בסדר, על איזה תחומים צריך להשתפר, מה לעשות
ומה להמנע מלעשות.
וזה מביא אותנו ליום כיפור, לאחר זמן ממושך של התבוננות עצמית, ליום שבו
אנחנו שוב עומדים לפני מלך מלכי המלכים ומבטאים את צערינו על כל ציוויי המלך
שעברנו, עם הבטחה לחיים מחודשים, כפי שהמלך מצפה מאיתנו להתנהג. ביום קדוש זה אנו מגיעים לדבקות עילאית עם ה' –
עולים ועולים בקדושה וטהרה עד כדי כך שכל
עיניני העולם הזה מיותרים ומפריעים. לכן אפשר לוותר על אכילה ושתיה ושאר הצרכים
הגופניים, כי רצונינו להתקרב אל ה' ולהוכיח את אמונתנו כלפיו.יום זה הוא כל
כך כל כך גדול, שאנחנו ממש מגיעים למדרגה
של מלאכים.
לאחר יום כזה קדוש, קשה לצפות להבא. הרי הגענו לכאלה גבהים רוחניים, שכל
דבר שיבוא אחריו לא יוסיף אלה יגרע, כביכול. לכן, באמת מוזר שיש מצוה מיוחדת, לאחר
יום כה קדוש זה, שבאותו לילה, אחרי שבירת הצום, להתחיל תכף ומיד בבניית סוכה.
מופלא הדבר. הרי רק לפני מספר שעות היינו כמלאכים. ועכשיו, מתעסקים בעצים ופטישים
ומסמרים!? מחפשים לולב ואתרוג? מדוע?
כפי שאמרנו מקודם. ה' לא מצפה מאיתנו להיות מלאכים. אולי יום בשנה. אבל כל
שאר הזמן אנו בני אדם, וחייבים למלא את חובותינו למלך, לא בשמים, אלא בארץ. זה
המבחן האמיתי. האם אנחנו באמת יכולים להשתמש בכלים שפיתחנו עד עכשיו באופן שבו אנו
מקדשים את החומר, ומשתמשים בכל כלי העולם הזה ע"מ להמשיך ולהדבק בה', דרך
הוראותיו ומצותיו ע"פ תורת ישראל.
לכן אחרי הגבהים הרמים של יום כיפור ה' מצווה אותנו לחזור להיות בני אדם,
ולקחת את העצים והמסמרים, ולהשתמש בהם לקדושה, ולהראות לו שאכן למדנו את הלקח
הנלמד, ונתחיל מחודשים, לעלות לרומם את עולמינו כלפי מעלה, מקדשים את החול. אבל,
אחרי שבוע של אכילה ושתיה ושינה בסוכה, ובחגיגות של שמחה, ה' חוזר עם עוד תזכורת
אחת, הרי אנחנו עלולים לשכוח את מטרת החגיגות, את מקור השמחה. לכן ה' מקדיש יום
אחד, בסוף שלושה שבועות אלה, למקור הכל, לתורתינו הקדושה. ביום זה, שמחה תורה, אנו
חוגגים את התורה, את דבר ה', את נשמת חיינו, שבלעדיה לא היינו יודעים היכן להתחיל,
ולאן ללכת, מהי דרך ה'.
יום זה מכתיר את תקופת החגים בשמחה אמתית, לאחר שיעורים בתיאוריה,
ושיעורים "על אמת" – וכעת אנו מוכנים להמשיך כבריאות שנולדו מחדש, לשנה
חדשה, טובה ומתוקה.
לך חייל יקר, שנה טובה,
כתיבה וחתימה טובה
מתושבי היישוב היהודי
בחברון
