פרשתנו השבוע מהוה פתיחה לחומש בראשית
ולכל התורה כולה; ועל כן בתחילת פרושו לתורה שאל רש"י בשם אחד מחכמי התלמוד
והמדרש- רבי יצחק שמו, מדוע לא פתחה התורה במצווה הראשונה בה נצטווה עם ישראל,
במקום לפתוח במעשה בראשית והסיפורים שבאו בהמשך?
והרי התורה היא ספר של מצוות,
חוקים ומשפטים?! הרחיב הרמב"ן להסביר את השאלה בטענה "שמעשה בראשית סוד
עמוק ואינו מובן מן המקראות ולא יוודע על בוריו (מהכתוב) אלא מפי הקבלה
(המסורת בעל פה) עד משה רבנו- מפי הגבורה; ויודעיו חייבים להסתיר אותו; והוא הדין
סיפורי גן עדן, דור המבול, מגדל בבל וכדומה, שכולם לעוטים בסוד.
רבי יצחק, בעל השאלה השיב בעצמו לשאלתו
ורש"י פירש את תשובתו כפי שפירש, והרמב"ן קצת אחרת; ואנו נרצה כאן
להוסיף פן נוסף לדיון.
נכון הוא שאין התורה לא ספר מדע ולא ספר היסטוריה ולא ספר סיפורים אולם מלבד היותה
ספר מצוות היא גם ספר חינוך ודרכו בורא עולם מבקש להדריך את בניו
בתיקון המידות ובהנהגויות יום- יומיות נאותות. יצוין גם שבכל סיפורי התורה חסרים
רוב פרטי הסיפור, ואם בחרה התורה בכל זאת להביאם, מגמת הכתיבה בודאי חינוכית
בתכלית; ונדגים להלן:
גם חז"ל במשנה אבות ( פרק ה' משנה
א') שאלו את שאלת רבי יצחק הנ"ל באופן אחר וזו לשונם:" בעשרה מאמרות
נברא העולם, ומה תלמוד לומר- והלא במאמר אחד יכול להבראות?!".
כלומר, בסיפור
מעשה בראשית כתוב בתורה 10 פעם "ויאמר אלוקים" יהי... ויהי... ( כגון
"יהי אור ויהי אור") ואין זה מובן שהרי יכלה התורה לקצר בדבריה ולכתוב
" ויאמר אלוקים יהיו השמים והארץ וכל צבאם (זה כולל הכל ) ויהיו כן" מה
פשר האריכות הזאת בדברים שבין כך סתומים לפנינו?!
והשיבו חז"ל לתמיהתם (שם)
באומרם:" אלא להיפרע מן הרשעים שמאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן
שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות". לפי דבריהם, נבין
שיש לאדם כוחות הריסה ולעומתם כוחות יצירה ותיקון. הבוחר להרוס חייב לדעת שנערכת
הריסתו בשמיים כדבר חמור ביותר ללא
סלחנות; וזה שבוחר לתרום לתיקון העולם נערך הוא בהערכה טובה בלתי מסויגת. הנה מסר
חינוכי רב עוצמתי.
ונוסיף- כל סיפורי המשך פרשתנו ופרשת נח הבאה, סיפורי
חטאים הם. ואם נבדוק שורשם של חטאים אלה נמצא נימה של קנאה (סיפור קין והבל),
תאווה (סיפור עץ הדעת) ורדיפת כבוד (סיפור מגדל בבל); וכתוצאה, כל החוטאים גורשו
ממקומם. כנראה על בסיס אלה הסיפורים וכדומיהם סכם התנא רבי אלעזר הקפר: "
הקנאה, והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" ( אבות פרק ד' משנה
כ"א). הנה שוב מסר חינוכי כביר.
