בס"ד
"ושמחת בחגך... והיית אך שמח"
(דברים ט"ז)
תורתנו הקדושה מצווה עלינו להרבות בשמחה
בחג והציווי נכתב דוקא על חג הסוכות. משמע, שבעיקר בסוכות יש מצווה לשמוח ביותר.
מה היה בחג הסוכות יותר משאר החגים שיש לנו בו שמחה כל כך גדולה?
בתורה נצטוונו על "שלושת
הרגלים", שהם פסח, שבועות וסוכות.
בפסח זכינו לצאת ממצרים, בשבועות זכינו
לקבל את התורה בהר סיני ובסוכות, כותבת התורה שחוגגים, למה? "כי בסוכות
הושבתי את בני ישראל" (ויקרא כ"ג) . מיד עולה השאלה: מה ההתרגשות שהקדוש
ברוך הוא הושיב אותנו בסוכות במדבר, מה יש לחגוג ולשמוח כל הדורות? מילא, פסח
נגאלנו ונהיינו לעם, שבועות קיבלנו תורה, אבל מה מיוחד בסוכות?
לשם כך נספר משל על בן מלך בהיותו בגיל
שנתיים, בעת שעת מלחמה, נשבה ע"י אויבי המלך ונלקח למדינה זרה ומנוכרת, מדינה
של רשעים היתה המדינה הזו. היו בה כמה רבבות נתינים קרובים למלך, תחתם מליוני
עבדים, אשר היו משרתים אותם ובונים להם ארמונות ובתים וחייהם היו בתנאים מחפירים
ואילו מקורבי המלך חיו חיי מותרות והפקר.
אותו בן מלך קטן שנשבה נלקח להיות עבד
כבר מהיותו בן שלוש והיה זוכה ליחס משפיל במיוחד, כשכל העבדים היו מסיימים עבודתם,
היו נתנו לו לבצע "גזרות" עד "רמת הבדל " הוא היה אחראי לצחצח את נעלי הנתינים וכן
הלאה.
בהיותו בן 13 נפוצה שמועה על קרבות עזים
ועל מלך גדול שנלחם בממלכה הרשעה, השמועות היו בין העבדים סיפרו שאצל אותו מלך
זוכים כל האזרחים ליחס הוגן וטוב
והוא מלך רם ונישא. גם לבן המלך הגיעו
השמועות ויחד איתם הגיע יחס משפיל יותר ויותר לאותו בן מלך. יותר גזרות, יותר
ריתוקים, יותר מטבחים ויותר ש.ג. בן המלך שמעולם לא ידע שהוא בן מלך התחיל להרגיש
שמשהו לא רגיל כאן. לאחר זמן פגש בן המלך עבד וכה אמר העבד: דע לך שאני שליח מאותו
מלך וכל המלחמה הזאת היא למען שחרורך ממדינה ארורה זו. ואכן, לאחר 10 ימים נשמעו
קול רעמים וקרבות בפאת העיר בו היה בן המלך. לפתע הבחין בן המלך שכל אנשי העיר
נסים בבהלה, מולו התגלה מחזרה אדיר – פמליה מלכותית ענקית כשמלך רם ונישא צועד
בראשם הישר אליו. המלך בכבודו הורה לחייליו לאסוף את בן המלך לפמליה ויחד עם בן
המלך יצא למסע חזרה לארץ ממלכתו. בן המלך שהבין ששוחרר מהעבדות שמח שמחה גדולה –
בעודו צועד עם חיילי המלך, נקרא למלך, והמלך בכבודו למדו את חוקי המדינה הטובה
ונימוסיה וכן גינוני מלכות למינהם. בן המלך היה מופתע לגמרי. מדוע המלך בעצמו
מלמדו את הדרך בה צריך לילך, ושאר חכמת החיים. אך שום דבר לא דמה למה שראה לאחר
עוד מספר ימי הליכה כאשר חנו כל המחנה לחניה ארוכת ימים. ראה את המלך בכבודו
ובעצמו מקים עבורו אוהל ליד אוהלו של המלך, מכניס מיטה ומציע לו את הסדינים ומניח
על השולחן אוכל רב כיד המלך בן המלך נדהם ואמר: "אין אתה נוהג בי מנהג עבד,
אלא מנהג בן כאשר ינהג אב לבנו". ענה לו המלך "דע לך שאתה הוא בני יחידי
וכבר 11 שנה מחכה אני מתי אראה אותך ואוכל לגדלך בני ולדאוג לכל מחסורך, אני
בעצמי, כמו אבא שדואג לבנו כך שתרגיש כבן אמיתי ולא כעבד נרצה"
בן המלך לא ידע את נפשו מרוב שמחה על
התגשמות של חלום כזה , לפגוש באביו ולא סתם אביו אלא מלך טוב רם ונישא.
כך גם אנו עם ישראל ביציאת מצרים
השתחררנו ועברנו מלהיות עבדי מלכות רשעה, לעבדי מלך עליון וטוב. בחג שבועות גילינו
שאותו מלך הוא גם מורנו ורבנו, אשר מלמדנו ללכת בדרכים ישרות ונכונות ע"י
התורה שנתן לנו, אבל סוכות כאשר המלך דאג לנו למקום וללון בסוכות(שהיו מענני כבוד
של ה') וכן למזון (מן השמים) ולכל מחסורנו, למדנו להבין שבשבילו אנו גם בנים שלו
ממש. אין שמחה יותר גדולה מלהיות בנים של מלך שכל הטוב בא ממנו.
חייל יקר, חג שמח!
הישוב היהודי בחברון
