בס"ד
פרשת ניצבים- וילך
השבת
נקרא בבית הכנסת שתי סדרות מחוברות בהגיענו לקראת סיום המחזור השנתי של קריאת
התורה בציבור.
הסדרה
השניה המכונה על פי לשון פתיחתה פרשת "וילך" מדריכה אותנו בנושא
מנהלי-לאומי חשוב ביותר, והוא חלופי גברא בהנהגה המדינית של אומה.
נגזר
על משה למות בעבר הירדן המזרחי בלי שימשיך להוביל את העם בכניסתו אל ארץ כנען
בעברו המערבי של הירדן. בדרך אגב, ובהקשר לענינים אחרים, כבר נודע לעם על הגזירה
הזאת(ראה תחילת פרשת ואתחנן-דברים פרק ד') אבל ספק עד כמה הידיעה נקלטה אז בתודעת
העם. זכורה לנו היטב "הפניקה" שאחזה בעם כאשר חשבו שמשה לא יחזור אליהם
יותר "כי בושש... לרדת מן ההר"(שמות לב\א')בהיותם חונים במדבר סיני. הרי
חרדתם אז הולידה את חטא העגל.
פותחת
פרשתנו בלשון "וילך משה" בלי לספר לאן הלך. אם דעתו של הפרשן רב' אברהם
אבן עזרא נכונה נוצרה לנו תמונה מופלאה של מנהיג בן 120 שנה שביומו האחרון טורח,
הוא לבדו, ללכת משבט לשבט, וממשפחה למשפחה, ואולי מאהל לאהל לספר על חלופי הגברא
המוצע, על פי ד', במנהיגות האומה, ואת הסבות לכך; ואף מנחמם ומחזקם ומקבל את
הסכמתם, כי הרי "אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור"(גמרא
מסכת ברכות דף נ"ה).
לא
הסתפק משה בסבב הנ"ל אלא בהקהל כל העם נתן מנוי רשמי ליהושע "לעיני כל
ישראל"(דברים לא\ז') בטכס מיוחד של סמיכת ידים על ראשו (פרטים על כך בס'
במדבר כז\טו-כ"ג, ובדברים לד\ט').
אחר כך גם הקב"ה הוסיף גושפנקא שלו למנוי בהיות יהושע לבדו ליד משה באוהל
מועד (לא\כ"ג).
מלבד
ההדרכה בנוגע למסירת שלטון בצורה מסודרת נוספה לנו עוד נקודת הדרכה בפרשתנו בתורת
המנהיגות. חכמנו ז"ל נתנו את דעתם על כך שבדבר משה אל יהושע לעיני כל ישראל
אמר לו " אתה תבא את
העם אל הארץ...". לעומת זאת בדבר ד' אל יהושע נאמר "אתה תביא את בני ישראל אל הארץ".
וזו לשון הגמרא במסכת סנהדרין ( דף ח' עמ' א') :"אמר רבי יוחנן: אמר לו משה
ליהושע אתה והזקנים שבדור עמך ("אתה תבוא את העם"- עם העם מעין הנהגה
דמוקרטית). אמר לו הקב"ה: טול מקל והך על קדקדם- דבר (מנהיג) אחד לדור ואין
שני דברין לדור".
כלומר,
מנהיג אמיתי יכול וצריך להתחשב גם בדעת העם על פי כללי הדמוקרטיה- אולם יש פעמים
בגין עת מלחמה או בשאלות קיומיות שעליו להוביל בדרך הנכונה אפילו בניגוד לדעת העם.
באותה
השעה הנדונה של פרשתנו עמדו בני ישראל לפני מלחמת כיבוש ארץ כנען והדרכת בורא עולם
היתה יצירת מנהיגות סמכותית והחלטית.
לך חייל
יקר – שבת שלום!
תודה
רבה על כל פועלכם
צאתכם
לשלום
מתושבי
הישוב היהודי בחברון
