להתעלות עם התרועה
כשאדם נמצא
בים סוער גלים גבוהים שוצפים ומאיימים להטביעו, הסיכוי העיקרי להצלתו הוא
"לתפוס גלים". כאשר מגיע הגל להשתמש בכוחו להגביה אותך ולקרב אותך
ליבשה. המאבק נגד הגל חסר סיכוי מול עוצמות הטבע הגדולים. יתכן שלכך התכון רבי
עקיבא כשניצל מהספינה שטבעה (יבמות קכ"א), כששאלו אותו, איך ניצלת? השיב: "דף
של ספינה נזדמן לי ועל כל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי",
דהיינו, שנתן לגל לשאת אותו ולא התנגד לו. ואכן, בגמרא שם מובא סיפור דומה עם רבי
מאיר ואמר רבי מאיר : "גל טרדני לחברו וחברו לחברו עד שהקיאני ליבשה".
כשאנו מגיעים לראש השנה, המצווה העיקרית היא לשמוע קול שופר. וידועה ההלכה
שאין המצווה לתקוע בשופר אלא לשמוע קול שופר. הקול הזך והטהור שיוצא בקדושה ובטהרה
מעומקא דליבא ללא מעורבות של כוחות גשמיים כלשהם. הרוח הפנימית הנושבת בשופר היא
עולה למעלה למקום שבו אין השפעה של המקטרגים ובזכות זה אנו נכתבים לחיים טובים
ולשלום.
העבודה שלנו
בראש השנה להינשא על גלי השופר "לתפוס את גלי השופר", לשמוע את הקול הזך
ולעלות אתו למעלה לעולמות עליונים. כשעלה אלוקים בתרועה אנו עולים אתו יחד לעולם
שכולו חסד ורחמים. זו עצה פשוטה שעל ידה אפשר להגיע מעלה מעלה בלי כוונות מיוחדות
ופירושים כאלה או אחרים שחשובים כשלעצמם להוספת זיכוך וקדושה. ועל כך נאמר :
"אשרי העם יודעי תרועה", שיודעים את העליה שהתרועה פועלת ומרוממת אותנו
יחד איתה אל השמים.
עצה זו טובה
גם "לפתור" בעיה נוספת שקשורה לנו הסמוכים לקברי אבותינו. כל אחד מאיתנו
ודאי נפגש במבקרים רבים המגיעים למערת המכפלה בהתרגשות גדולה ובעיניים נוצצות
מדמעות. מרגש מאוד לראות יהודים פשוטים ותמימים שופכים את ליבם בדבקות ובהתלהבות
של "פעם ראשונה". לפעמים מתגנבת מחשבה ותחושה של "קנאה",
"למה לי זה לא קורה?".
אומנם כך
הוא טבע העולם "אין בעל הנס מכיר בניסו", ומי שמורגל במקום מסויים הרגש
מתקהה. אף על פי כן, יש עצה האמורה לעיל. מהמקום הקדוש הזה עולות המדות המיוחדות
של אבותינו הקדושים, החסד של אברהם ללא גבול, הגבורה של יצחק למסור הכל למען ה',
התמימות והשלמות של יעקב. כל אלה עולים מתוך קברי האבות מעלה מעלה ומסנגרים על עם
ישראל. כל שעלינו לעשות "לתפוס את הגל " ולעלות יחד עם גלי המדות אל
השמים. להרגיש שהאבות מעלים אותנו ואת תפילותנו "כאשר ישא האומן את
היונק", וכך אנו נוכל להרגיש את הכוחות והאורות המיוחדים של המקום הקדוש בו
אנו נמצאים.
שלוש סוגי
התקיעות, תקיעה, שברים ותרועה הם כנגד שלושת האבות ובזמן תקיעת השופר במערת המכפלה
אנו עולים עליה כפולה על גלי השופר ומדות האבות הקדושים. אשרינו שזכינו להסתופף
במקום קדוש ומרומם. יה"ר שנזכה לאור באור פני מלך חיים, להמליך את הקב"ה
בכל מרחבי חיינו הציבוריים והפרטיים.
להלן מספר דגשים הלכתיים לקראת ימי ראש
השנה הבאים עלינו לטובה:
א.
השנה יש להכין
ערוב תבשילין לפני כניסת החג על מנת שיהיה אפשר לבשל ולעשות הכנות הנדרשות מיום
טוב השני לשבת.
ב.
מי ששכח להכין
ערוב יכול להסתמך על העירוב שמכין הרב עבור כל התושבים.
ג.
המנהג להכין
פת וביצה קשה שמשתמרת עד יום שבת.
ד.
את הפת יש
לאכול בשבת בסעודה הראשונה או השניה. את הביצה עדיף לאכול בסעודה שלישית.
ה.
אין להכין
צרכי יום שני ביום טוב הראשון, ולכן אין להפשיר אוכל קפוא או לערוך שולחן ולהכין
סלט וכד' לפני צאת החג הראשון.
ו.
תקיעת שופר
לנשים : לפי מנהג ספרד אין הנשים חייבות במצוות שופר, ואף אין מברכות על התקיעה,
אולם נהגו לשמוע תקיעת שופר. לפי מנהג
אשכנז נשים חייבות בתקיעת שופר, אולם אם יש איש התוקע שכבר יצא ידי חובה, אחת
הנשים תברך ולא התוקע.
ז.
אפשר להכין
נרות לצורך ההדלקה, ואף להדליק נר נשמה חדש לפני שהקודם יכבה.
ח.
בצאת הכוכבים
כ 20 דקות לאחר השקיעה אפשר להכין את כל הנצרך לסעודת החג.
ט.
בלילה השני
נוהגים להניח פרי או בגד חדש כדי לצאת מהספק לגבי ברכת שהחיינו.
