פרשת בראשית

פרשת בראשית

בפתיחת פרושו לתורה הביא רש"י את שאלתו של החכם רבי יצחק הטוען במדרשו "לא היה צריך (נותן התורה) להתחיל התורה אלא מ"החודש הזה לכם" (שמות י"ב) [כלומר, מהמצוה הראשונה בה נצטוו בני ישראל כעם מפי הקב"ה] ולמה התחיל מבראשית?" (ילקוט שמעוני שמות קפ"ז). תשובת החכם ההוא שם קצרה מאוד בזו הלשון: משום" כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" (זה פסוק בתהילים קי"א / ו').

יתכן שסבר רש"י שתשובת רבי יצחק המתומצתת הנ"ל לא תובן על ידי קהל היעד של פרשנותו, ולכן הרחיב הוא את היריעה בצרוף מדרש שני הדן באותו נושא והאומר: "מה טעם גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני (וכן הלאה)? מפני הגויים, שלא יהיו מונים (מציקים) את ישראל ואומרים להם: 'הלא אומה של בוזזים (כובשים את הארץ ומקפחים את הזכויות של המקומיים שם שקדמו לכם) אתם!' וישראל משיבים אותם ואומרים להם: 'ואתם, הלא בזוזה היא (הארץ) בידכם (שלפניכם ישבו אחרים שנכבשו תחתיכם); אלא העולם ומלואו של הקב"ה – כשרצה נתנה לכם וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו'. וזו כוונת הכתוב (תהילים קי"א / ו') 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים' (שפירושו: כדי) לתת להם נחלת גויים הגיד להם כח מעשיו – הגיד להם את כל הדורות (מבראשית)" (מדרש רבא בראשית א'/ב').

אם לנתח את הדברים החשובים הנ"ל נשאל קודם על טענתו של החכם רבי יצחק המובאת למעלה בתחילת הגליון. האם באמת לדעתו יכלה התורה להתחיל במצוות ה' שנתנו לבני ישראל בלי להניח את התשתית המוסרית למצוות אלו, שהיא היות המצווה בורא הכל וממילא אדון על הכל?! (כבר שאל הרמב"ן כך בלשונו הוא) אין לשער שכך היה סבור רבי יצחק אלא אולי לדעתו (וכך הסבירו הרמב"ן) מספיק היה להזכיר בקצרה את עובדת הבריאה בעשרת הדברות בהנמקת הדבר "זכור את יום השבת לקדשו";כי בין כך                      מתאורי הכתוב על מעשי בראשית והדורות הראשונים אין מבינים דבר מבחינה מדעית והסטורית. ניתן לומר להבנתנו שהתורה בספוריה ובמצוותיה מהווה כשמה, הוראה והדרכה לעם ישראל במילוי יעודו בעולם הזה ; ובלי ארץ ישראל בדוקא  לא ניתן להגשים אותו היעוד. לכן לדעת רבי יצחק עוד לפני מתן סדרת ההוראות חשוב היה לתורה לקבוע את הבסיס המוסרי להתיישבותנו בארץ הזאת גם כאשר היא מיושבת היתה על ידי אחרים מקודם לנו.

לפי הניתוח הנ"ל, ניתן להרגיש בכאב רב כמה טראגית היא אותה הצהרה שנאמרה על ידי ראשוני התנועה הציונית המודרנית בזו הלשון: "אין לציונות דבר עם הדת". הרי בדברים אלה בעצם כרתו את הענף שעליו אותה תנועה יושבת; ובכך השמיטו את הבסיס המוסרי לכבושנו ולשלטוננו על הארץ שלנו. האסון והטרגדיה הזאת מלווים אותה כעת בכאב ובקרבנות יום יום דרך מאבקנו להאחז בארצנו.

יהי רצון שיאיר ה' את עיני מנהיגי מדינתנו לתקן את המעוות ובמהרה.



לך חייל יקר – שבת שלום!
מתושבי הישוב היהודי בחברון