פרשת בראשית

פרשתנו השבוע מהוה פתיחה לחומש בראשית ולכל התורה כולה; ועל כן בתחילת פרושו לתורה שאל רש"י בשם אחד מחכמי התלמוד והמדרש- רבי יצחק שמו, מדוע לא פתחה התורה במצווה הראשונה בה נצטווה עם ישראל, במקום לפתוח במעשה בראשית והסיפורים שבאו בהמשך? 

והרי התורה היא ספר של מצוות, חוקים ומשפטים?! הרחיב הרמב"ן להסביר את השאלה בטענה "שמעשה בראשית סוד עמוק ואינו מובן מן המקראות ולא יוודע על בוריו (מהכתוב) אלא מפי הקבלה (המסורת בעל פה) עד משה רבנו- מפי הגבורה; ויודעיו חייבים להסתיר אותו; והוא הדין סיפורי גן עדן, דור המבול, מגדל בבל וכדומה, שכולם לעוטים בסוד.

רבי יצחק, בעל השאלה השיב בעצמו לשאלתו ורש"י פירש את תשובתו כפי שפירש, והרמב"ן קצת אחרת; ואנו נרצה כאן להוסיף פן נוסף לדיון.

נכון הוא שאין התורה לא ספר מדע ולא ספר היסטוריה ולא ספר סיפורים אולם מלבד היותה ספר מצוות היא גם ספר חינוך ודרכו בורא עולם מבקש להדריך את בניו בתיקון המידות ובהנהגויות יום- יומיות נאותות. יצוין גם שבכל סיפורי התורה חסרים רוב פרטי הסיפור, ואם בחרה התורה בכל זאת להביאם, מגמת הכתיבה בודאי חינוכית בתכלית; ונדגים להלן:

 גם חז"ל במשנה אבות ( פרק ה' משנה א') שאלו את שאלת רבי יצחק הנ"ל באופן אחר וזו לשונם:" בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר- והלא במאמר אחד יכול להבראות?!". 

כלומר, בסיפור מעשה בראשית כתוב בתורה 10 פעם "ויאמר אלוקים" יהי... ויהי... ( כגון "יהי אור ויהי אור") ואין זה מובן שהרי יכלה התורה לקצר בדבריה ולכתוב " ויאמר אלוקים יהיו השמים והארץ וכל צבאם (זה כולל הכל ) ויהיו כן" מה פשר האריכות הזאת בדברים שבין כך סתומים לפנינו?!

והשיבו חז"ל לתמיהתם (שם) באומרם:" אלא להיפרע מן הרשעים שמאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות". לפי דבריהם, נבין שיש לאדם כוחות הריסה ולעומתם כוחות יצירה ותיקון. הבוחר להרוס חייב לדעת שנערכת הריסתו  בשמיים כדבר חמור ביותר ללא סלחנות; וזה שבוחר לתרום לתיקון העולם נערך הוא בהערכה טובה בלתי מסויגת. הנה מסר חינוכי רב עוצמתי.

ונוסיף- כל סיפורי המשך פרשתנו ופרשת נח הבאה, סיפורי חטאים הם. ואם נבדוק שורשם של חטאים אלה נמצא נימה של קנאה (סיפור קין והבל), תאווה (סיפור עץ הדעת) ורדיפת כבוד (סיפור מגדל בבל); וכתוצאה, כל החוטאים גורשו ממקומם. כנראה על בסיס אלה הסיפורים וכדומיהם סכם התנא רבי אלעזר הקפר: " הקנאה, והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" ( אבות פרק ד' משנה כ"א). הנה שוב מסר חינוכי כביר.

פרשת בראשית

פרשת בראשית

בפתיחת פרושו לתורה הביא רש"י את שאלתו של החכם רבי יצחק הטוען במדרשו "לא היה צריך (נותן התורה) להתחיל התורה אלא מ"החודש הזה לכם" (שמות י"ב) [כלומר, מהמצוה הראשונה בה נצטוו בני ישראל כעם מפי הקב"ה] ולמה התחיל מבראשית?" (ילקוט שמעוני שמות קפ"ז). תשובת החכם ההוא שם קצרה מאוד בזו הלשון: משום" כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" (זה פסוק בתהילים קי"א / ו').

יתכן שסבר רש"י שתשובת רבי יצחק המתומצתת הנ"ל לא תובן על ידי קהל היעד של פרשנותו, ולכן הרחיב הוא את היריעה בצרוף מדרש שני הדן באותו נושא והאומר: "מה טעם גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני (וכן הלאה)? מפני הגויים, שלא יהיו מונים (מציקים) את ישראל ואומרים להם: 'הלא אומה של בוזזים (כובשים את הארץ ומקפחים את הזכויות של המקומיים שם שקדמו לכם) אתם!' וישראל משיבים אותם ואומרים להם: 'ואתם, הלא בזוזה היא (הארץ) בידכם (שלפניכם ישבו אחרים שנכבשו תחתיכם); אלא העולם ומלואו של הקב"ה – כשרצה נתנה לכם וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו'. וזו כוונת הכתוב (תהילים קי"א / ו') 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים' (שפירושו: כדי) לתת להם נחלת גויים הגיד להם כח מעשיו – הגיד להם את כל הדורות (מבראשית)" (מדרש רבא בראשית א'/ב').

אם לנתח את הדברים החשובים הנ"ל נשאל קודם על טענתו של החכם רבי יצחק המובאת למעלה בתחילת הגליון. האם באמת לדעתו יכלה התורה להתחיל במצוות ה' שנתנו לבני ישראל בלי להניח את התשתית המוסרית למצוות אלו, שהיא היות המצווה בורא הכל וממילא אדון על הכל?! (כבר שאל הרמב"ן כך בלשונו הוא) אין לשער שכך היה סבור רבי יצחק אלא אולי לדעתו (וכך הסבירו הרמב"ן) מספיק היה להזכיר בקצרה את עובדת הבריאה בעשרת הדברות בהנמקת הדבר "זכור את יום השבת לקדשו";כי בין כך                      מתאורי הכתוב על מעשי בראשית והדורות הראשונים אין מבינים דבר מבחינה מדעית והסטורית. ניתן לומר להבנתנו שהתורה בספוריה ובמצוותיה מהווה כשמה, הוראה והדרכה לעם ישראל במילוי יעודו בעולם הזה ; ובלי ארץ ישראל בדוקא  לא ניתן להגשים אותו היעוד. לכן לדעת רבי יצחק עוד לפני מתן סדרת ההוראות חשוב היה לתורה לקבוע את הבסיס המוסרי להתיישבותנו בארץ הזאת גם כאשר היא מיושבת היתה על ידי אחרים מקודם לנו.

לפי הניתוח הנ"ל, ניתן להרגיש בכאב רב כמה טראגית היא אותה הצהרה שנאמרה על ידי ראשוני התנועה הציונית המודרנית בזו הלשון: "אין לציונות דבר עם הדת". הרי בדברים אלה בעצם כרתו את הענף שעליו אותה תנועה יושבת; ובכך השמיטו את הבסיס המוסרי לכבושנו ולשלטוננו על הארץ שלנו. האסון והטרגדיה הזאת מלווים אותה כעת בכאב ובקרבנות יום יום דרך מאבקנו להאחז בארצנו.

יהי רצון שיאיר ה' את עיני מנהיגי מדינתנו לתקן את המעוות ובמהרה.

לך חייל יקר – שבת שלום!

מתושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת בראשית

פרשת בראשית

פרשת בראשית

פרשת בראשית

פרשת בראשית

פרשת בראשית

"ספר הישר"

השבוע אנו מתחילים מבראשית – "תרתי משמע" כלומר, מתחילים לקרוא מהתחלה את סדר הפרשיות, כל שבת פרשה משלה. השבת אנו קוראים את הפרשה הראשונה בתורה: פרשת "בראשית" – אשר על שמה נקרא כל הספר – "ספר בראשית" הנקרא בפי הנביאים גם "ספר הישר".

מסביר ה"נציב מוולוז'ין" [ רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ראש ישיבת וולוז'ין המעטירה "אם הישיבות" אשר גדולי הדורות הקודמים יצאו ממנה  (1893 – 1817) ].

"ספר הישר" נקרא על שם אבותינו הקדושים: אברהם, יצחק ויעקב שנקראו "ישרים" ואשר כל ספר בראשית מספר את סיפורם. ולמה נקראים הם דוקא "ישרים" ולא "צדיקים" או חסידים, ותארים רבים נוספים שהיו ראויים להם?

אלא שהאבות התנהגו בישרות עם כל באי עולם. גם עם רשעים ועובדי עבודה זרה שהיושר, הצדק, והמוסר, הם להם כמעט כקווים מקבילים שאינם נפגשים, ובכל אופן האבות קרבו גם אותם והתייחסו גם אליהם בשיא החסד והישרות בניגוד לאנשי "בית ראשון" שהיו צדיקים חסידים ועמלי תורה שדקדקו בקלה כבחמורה אך מי שלא חשב כדעתם... הוציאו אותו "מחוץ לגדר". ועל ידי כך הגיעו לשפיכות דמים. אומר אליהם הנציב "שהקב"ה אינו סובל צדיקים כאלו".

שיהיה ברור! הנהגה זו של האבות היא ההנהגה היותר קשה לביצוע, אין כאן מקום להאריך אך כל אחד מאתנו מוזמן להתבונן מסביבו ולראות איך במעגלים שונים "מדירים" (מוציאים מחוץ לגדר" בדרך כלל בלווי "זובור" כזה או אחר) את מי שלא חושב כדעתנו.

ובכן רבותי זוהי מסקנת הדברים:

יש להבחין היטב בין טוב לבין רע, בין אור לחושך (שלא כהומאניות המערבית המטשטשת את המושגים הנ"ל ומערבבת ביניהם), אך להתנהג עם כולם בישירות! ולקרב את כולם למוסר האלוקי.

חייל יקר, שבת שלום!

תושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת בראשית

בס"ד

פרשת בראשית

השבת אנו קוראים את הפרשה הראשונה בתורה שמתחילה בסיפור בריאת היקום והתפתחותם של החיים על פני כדור הארץ. תהליך אלוקי מושגח שהתקדם שלב אחר שלב. פרופסור נתן אביעזר מתאר בספרו "בראשית ברא" עד כמה סיפור זה תואם את הידוע לנו היום בעולם המדע.

בדרך כלל התיאור המקראי היה נחשב כאגדה שאין לו בסיס מדעי. בסקר שנערך בשנת 1959 בין מדענים בכירים, כשני שליש מהנשאלים ענו שלא היתה בריאה כלל אלא העולם תמיד היה קיים , גם תיאורית האבולוציה של דרווין התקבלה כעובדה מדעית, תחליף מושלם לרעיון של בורא ונברא, רעיון שמוביל לצורך להתמודד עם שאלות כבדות משקל כגון משמעות החיים והתחייבויות מוסריות ודתיות.

אולם, דווקא הגילויים החדשים שבאו בעקבות התקדמות המדע בעשרות השנים האחרונות הביאו לשינוי תפישה אצל רבים.

המהפך הראשון חל בשנת 1965, כאשר לראשונה נמצאו הוכחות מדעיות לתיאורית "המפץ הגדול". התברר שאכן, היתה התחלה ליקום. חלקיק זעיר של אנרגיה בעלת עצמה שאי אפשר לתאר, הוא היה הנברא הראשון שניתן מבחינה מדעית לדבר עליו, אך מוסכם שמילת הפתיחה של התורה – "בראשית" – נכונה.

גם לגבי תיאורית האבולוציה מתברר שההשערות שעליה היא התבססה לא הוכחו וחלקן אף הופרכו על ידי הידוע לנו היום בעולם המדע.

למעשה, המתבונן באלפי דוגמאות של פלאי הבריאה יכול לראות שאכן יש לעולם תכנון מופלא המעיד על קיומו של הבורא.

לך חייל יקר – שבת שלום!

מתושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת בראשית

בס"ד

פרשת בראשית

בפתיחת פרושו לתורה הביא רש"י את שאלתו של החכם רבי יצחק הטוען במדרשו "לא היה צריך (נותן התורה) להתחיל התורה אלא מ"החודש הזה לכם" (שמות י"ב) [כלומר, מהמצוה הראשונה בה נצטוו בני ישראל כעם מפי הקב"ה] ולמה התחיל מבראשית?" (ילקוט שמעוני שמות קפ"ז). תשובת החכם ההוא שם קצרה מאוד בזו הלשון: משום" כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" (זה פסוק בתהילים קי"א / ו').

יתכן שסבר רש"י שתשובת רבי יצחק המתומצתת הנ"ל לא תובן על ידי קהל היעד של פרשנותו, ולכן הרחיב הוא את היריעה בצרוף מדרש שני הדן באותו נושא והאומר: "מה טעם גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני (וכן הלאה)? מפני הגויים, שלא יהיו מונים (מציקים) את ישראל ואומרים להם: 'הלא אומה של בוזזים (כובשים את הארץ ומקפחים את הזכויות של המקומיים שם שקדמו לכם) אתם!' וישראל משיבים אותם ואומרים להם: 'ואתם, הלא בזוזה היא (הארץ) בידכם (שלפניכם ישבו אחרים שנכבשו תחתיכם); אלא העולם ומלואו של הקב"ה – כשרצה נתנה לכם וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו'. וזו כוונת הכתוב (תהילים קי"א / ו') 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים' (שפירושו: כדי) לתת להם נחלת גויים הגיד להם כח מעשיו – הגיד להם את כל הדורות (מבראשית)" (מדרש רבא בראשית א'/ב').

אם לנתח את הדברים החשובים הנ"ל נשאל קודם על טענתו של החכם רבי יצחק המובאת למעלה בתחילת הגליון. האם באמת לדעתו יכלה התורה להתחיל במצוות ה' שנתנו לבני ישראל בלי להניח את התשתית המוסרית למצוות אלו, שהיא היות המצווה בורא הכל וממילא אדון על הכל?! (כבר שאל הרמב"ן כך בלשונו הוא) אין לשער שכך היה סבור רבי יצחק אלא אולי לדעתו (וכך הסבירו הרמב"ן) מספיק היה להזכיר בקצרה את עובדת הבריאה בעשרת הדברות בהנמקת הדבר "זכור את יום השבת לקדשו";כי בין כך                      מתאורי הכתוב על מעשי בראשית והדורות הראשונים אין מבינים דבר מבחינה מדעית והסטורית. ניתן לומר להבנתנו שהתורה בספוריה ובמצוותיה מהווה כשמה, הוראה והדרכה לעם ישראל במילוי יעודו בעולם הזה ; ובלי ארץ ישראל בדוקא  לא ניתן להגשים אותו היעוד. לכן לדעת רבי יצחק עוד לפני מתן סדרת ההוראות חשוב היה לתורה לקבוע את הבסיס המוסרי להתיישבותנו בארץ הזאת גם כאשר היא מיושבת היתה על ידי אחרים מקודם לנו.

לפי הניתוח הנ"ל, ניתן להרגיש בכאב רב כמה טראגית היא אותה הצהרה שנאמרה על ידי ראשוני התנועה הציונית המודרנית בזו הלשון: "אין לציונות דבר עם הדת". הרי בדברים אלה בעצם כרתו את הענף שעליו אותה תנועה יושבת; ובכך השמיטו את הבסיס המוסרי לכבושנו ולשלטוננו על הארץ שלנו. האסון והטרגדיה הזאת מלווים אותה כעת בכאב ובקרבנות יום יום דרך מאבקנו להאחז בארצנו.

יהי רצון שיאיר ה' את עיני מנהיגי מדינתנו לתקן את המעוות ובמהרה.

לך חייל יקר – שבת שלום!

מתושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת בראשית

בס"ד

פרשת בראשית

בפתיחת פרושו לתורה הביא רש"י את שאלתו של החכם רבי יצחק הטוען במדרשו "לא היה צריך (נותן התורה) להתחיל התורה אלא מ"החודש הזה לכם" (שמות י"ב) [כלומר, מהמצוה הראשונה בה נצטוו בני ישראל כעם מפי הקב"ה] ולמה התחיל מבראשית?" (ילקוט שמעוני שמות קפ"ז). תשובת החכם ההוא שם קצרה מאוד בזו הלשון: משום" כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" (זה פסוק בתהילים קי"א / ו').

יתכן שסבר רש"י שתשובת רבי יצחק המתומצתת הנ"ל לא תובן על ידי קהל היעד של פרשנותו, ולכן הרחיב הוא את היריעה בצרוף מדרש שני הדן באותו נושא והאומר: "מה טעם גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני (וכן הלאה)? מפני הגויים, שלא יהיו מונים (מציקים) את ישראל ואומרים להם: 'הלא אומה של בוזזים (כובשים את הארץ ומקפחים את הזכויות של המקומיים שם שקדמו לכם) אתם!' וישראל משיבים אותם ואומרים להם: 'ואתם, הלא בזוזה היא (הארץ) בידכם (שלפניכם ישבו אחרים שנכבשו תחתיכם); אלא העולם ומלואו של הקב"ה – כשרצה נתנה לכם וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו'. וזו כוונת הכתוב (תהילים קי"א / ו') 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים' (שפירושו: כדי) לתת להם נחלת גויים הגיד להם כח מעשיו – הגיד להם את כל הדורות (מבראשית)" (מדרש רבא בראשית א'/ב').

אם לנתח את הדברים החשובים הנ"ל נשאל קודם על טענתו של החכם רבי יצחק המובאת למעלה בתחילת הגליון. האם באמת לדעתו יכלה התורה להתחיל במצוות ה' שנתנו לבני ישראל בלי להניח את התשתית המוסרית למצוות אלו, שהיא היות המצווה בורא הכל וממילא אדון על הכל?! (כבר שאל הרמב"ן כך בלשונו הוא) אין לשער שכך היה סבור רבי יצחק אלא אולי לדעתו (וכך הסבירו הרמב"ן) מספיק היה להזכיר בקצרה את עובדת הבריאה בעשרת הדברות בהנמקת הדבר "זכור את יום השבת לקדשו";כי בין כך                      מתאורי הכתוב על מעשי בראשית והדורות הראשונים אין מבינים דבר מבחינה מדעית והסטורית. ניתן לומר להבנתנו שהתורה בספוריה ובמצוותיה מהווה כשמה, הוראה והדרכה לעם ישראל במילוי יעודו בעולם הזה ; ובלי ארץ ישראל בדוקא  לא ניתן להגשים אותו היעוד. לכן לדעת רבי יצחק עוד לפני מתן סדרת ההוראות חשוב היה לתורה לקבוע את הבסיס המוסרי להתיישבותנו בארץ הזאת גם כאשר היא מיושבת היתה על ידי אחרים מקודם לנו.

לפי הניתוח הנ"ל, ניתן להרגיש בכאב רב כמה טראגית היא אותה הצהרה שנאמרה על ידי ראשוני התנועה הציונית המודרנית בזו הלשון: "אין לציונות דבר עם הדת". הרי בדברים אלה בעצם כרתו את הענף שעליו אותה תנועה יושבת; ובכך השמיטו את הבסיס המוסרי לכבושנו ולשלטוננו על הארץ שלנו. האסון והטרגדיה הזאת מלווים אותה כעת בכאב ובקרבנות יום יום דרך מאבקנו להאחז בארצנו.

יהי רצון שיאיר ה' את עיני מנהיגי מדינתנו לתקן את המעוות ובמהרה.

לך חייל יקר – שבת שלום!

מתושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת בראשית

בס"ד

פרשת בראשית

לפרשת בראשית ולספר בראשית, קשר אדוק לחברון. הרי כולם יודעים, מאז גן ילדים, כיצד אדם וחוה גורשו מגן עדן. אבל מה היה איתם לאחר מכן? כתוב בספרים שהם רצו לחזור לגן, מי לא היה רוצה לגור במקום כה קדוש וטהור!? אלא שלא ידעו היכן הכניסה לגן ה'. חיפשו וחיפשו, עד שהגיעו למקום שבו הריחו את הריח המיוחד של גן עדן,ממש בכניסה למערת המכפלה דהיום. שם אדם הראשון התחיל לחפור. כתוב ששם חפר מערה תוך מערה, עד ששמע בת קול מן השמים עד כאן! ותו לא. שם אדם קבר את אשתו חוה, וגם הוא נקבר במקום, ואז חושך ירד על כניסת המערה, המסתירה אותה מעיני אדם.

נדלג אלף שנים קדימה. אברהם אבינו יושב בפתח האהל, בחום היום, שלושה ימים אחרי שכרת ברית עם ה' ומל את עצמו. בן 99 היה. כתוב בתורה שראה שלושה גברים מתקרבים ורץ להכין להם מטעמים. כשפתח את שער הדיר, לקחת איזה עגל לשחוט, ברח אחד. אברהם רדף אחריו, עד שהעגל נעלם. פתאום הוא ראה מרחוק מערה וחשב שאולי העגל ברח לתוכה להסתתר.  אברהם נכנס פנימה ולא ראה את העגל, אבל כן ראה, אור גדול בוהק מסוף המערה. הוא נכנס לבדוק מקור האור ושם גילהאת קבריהם של אדם וחוה. הוא היה הראשון שזכה למצוא מקום קדוש זה, הנקרה "הפתח לגן עדן" מקום החיבור בין העולם הזה לבין עולמות עליונים.

המקום הזה, שלאחר מכן אברהם אבינו קנה מעפרון החיתי בארבע מאות שקל כסף, (ששווה היום כ-700,000$) נמצא כאן, בחברון, תחת המבנה הענק שנבנה ע"י הורדוס, מלך יהודה, לפני כ-2000 שנה.

ע"פ המדרש, לאחר בריית אדם הראשון, הקב"ה הביא לו את ספר תולדות האדם, שבו היה רשום כל האדם העתיד לחיות עד סוף כל הדורות. אדם הראשון, במתבונן בספר, הגיע לדוד המלך, וראה שיחיה רק מספר שעות. "הכיצד" שאל את ה', שצדיק זה יחיה זמן כה קצר?" "אני, אמר אדם הראשון, "מנדב לו 70 שנה מחיי," וכך היה, שדוד המלך חי 70 שנה. ואיפה התחיל דוד למלוך? כאן בחברון, במקום שמוכר כיום כתל-רומידה, היא תל חברון, מקום מגוריהם של האבות והאמהות, ולאחר מכן, של דוד המלך, שמלך בחברון שבע וחצי שנה לפני שעלה לירושלים. כאן הוא ינק, לא רק מאבות העולם, אלא גם מאדם הראשון שהעניק לו חיים, וסיפק לו קדושה מקדושת המקום, המחבר אותנו לגן עדן ועולם הבא. יתכן ומקום זה, מקום מלכותו של דוד נמצא בגובה התל, באיזור של קבר ישי ורות. הארכי לוגים מצפים למצוא שם, לא רק את עיר דוד הראשונה, אלא גם את ארמונו של דוד המלך.

כך שבראשית כוללת גם את האבות, וגם את דוד המלך חי וקיים, ובעצם את מהותו של עם ישראל בארצו.

חייל יקר, שבת שלום!

תושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת בראשית

בס"ד

פרשת בראשית

"ספר הישר"

השבוע אנו מתחילים מבראשית – "תרתי משמע" כלומר, מתחילים לקרוא מהתחלה את סדר הפרשיות, כל שבת פרשה משלה. השבת אנו קוראים את הפרשה הראשונה בתורה: פרשת "בראשית" – אשר על שמה נקרא כל הספר – "ספר בראשית" הנקרא בפי הנביאים גם "ספר הישר".

מסביר ה"נציב מוולוז'ין" [ רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ראש ישיבת וולוז'ין המעטירה "אם הישיבות" אשר גדולי הדורות הקודמים יצאו ממנה  (1893 – 1817) ].

"ספר הישר" נקרא על שם אבותינו הקדושים: אברהם, יצחק ויעקב שנקראו "ישרים" ואשר כל ספר בראשית מספר את סיפורם. ולמה נקראים הם דוקא "ישרים" ולא "צדיקים" או חסידים, ותארים רבים נוספים שהיו ראויים להם?

אלא שהאבות התנהגו בישרות עם כל באי עולם. גם עם רשעים ועובדי עבודה זרה שהיושר, הצדק, והמוסר, הם להם כמעט כקווים מקבילים שאינם נפגשים, ובכל אופן האבות קרבו גם אותם והתייחסו גם אליהם בשיא החסד והישרות בניגוד לאנשי "בית ראשון" שהיו צדיקים חסידים ועמלי תורה שדקדקו בקלה כבחמורה אך מי שלא חשב כדעתם... הוציאו אותו "מחוץ לגדר". ועל ידי כך הגיעו לשפיכות דמים. אומר אליהם הנציב "שהקב"ה אינו סובל צדיקים כאלו".

שיהיה ברור! הנהגה זו של האבות היא ההנהגה היותר קשה לביצוע, אין כאן מקום להאריך אך כל אחד מאתנו מוזמן להתבונן מסביבו ולראות איך במעגלים שונים "מדירים" (מוציאים מחוץ לגדר" בדרך כלל בלווי "זובור" כזה או אחר) את מי שלא חושב כדעתנו.

ובכן רבותי זוהי מסקנת הדברים:

יש להבחין היטב בין טוב לבין רע, בין אור לחושך (שלא כהומאניות המערבית המטשטשת את המושגים הנ"ל ומערבבת ביניהם), אך להתנהג עם כולם בישירות! ולקרב את כולם למוסר האלוקי.

חייל יקר, שבת שלום!

תושבי הישוב היהודי בחברון

חג שמחת תורה

בס"ד

חג שמחת תורה

החג שאנו נכנסים אליו עכשיו, הוא אחד החגים המיוחדים שיש, חג שכולו אהבה בין הקדוש ברוך הוא לבין עם ישראל. בתורה הקדושה מצווה עלינו ה' לחגוג את החג. כתוב: שבעה ימים תחגגו את חג הסוכות. "ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם והקרבתם אשה לה' עצרת היא לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו".

כלומר, התורה קוראת לחג ביום השמיני "עצרת" או בלשון חכמנו "שמיני עצרת" וכותבים חז"ל ששמיני עצרת זה חג בפני עצמו – זה לא סוכות, אלא מה שבתורה לא מוזכרת שום מצווה שמיוחדת לחג הזה רק שזה נקרא "עצרת". עצרת: חג שבו כולם מתכנסים ועוצרים ממלאכה ופשוט חוגגים. מה הסיבה לעשות כזה חג בלי מצווה מיוחדת או סיבה מיוחדת?

רש"י מביא בשם המדרש משל: משל למלך שמביא את בניו למשתה מלכותי כמנהג הממלכה לחגוג כל שנה למלוכה מספר ימים משתה וכשמגיע הזמן שהמשתה מסתיים, אומר המלך לבניו: בבקשה מכם תשארו עוד יום אחד ותחגגו איתי כי קשה עלי פרדתכם, כך הדבר בחג שלנו, שבא בסוף שלושת הרגלים: פסח, שבועות, סוכות, וכן בסוף חגי  תשרי , ראש השנה, יום כיפור וסוכות. כל החגים אנו מציינים בהם מאורעות מיוחדים, אבל לאחר כל זה, הקדוש ברוך הוא נותן לנו עוד יום אחד, שפשוט נחגוג איתו יום מיוחד שבו חוגגים את הקשר והאהבה ביננו לבין הקדוש ברוך הוא. וכך כשבית המקדש היה קיים אז לאחר כל שלושת הרגלים ויום כיפור וכל המצוות פשוט כל עם ישראל נשאר בירושלים עוד יום אחד לחגוג. תשאלו בוודאי איך כל זה קשור למה שעושים היום בחג, שנקרא שמחת תורה שמסיימים את התורה ורוקדים עם ספרי התורה בבית הכנסת וברחובות?

חכמינו זכרונם לברכה תיקנו לסיים את התורה כל שנה, ואין יום יותר מתאים משמיני עצרת לחגוג בו את סיום התורה, דהיינו, מה שאנו קוראים היום שמחת תורה, כי הקשר של עם ישראל לקדוש ברוך הוא בא לידי ביטוי בתורה. ע"י שאנו עומלים בתורה שה' נתן לנו אנו מתקרבים ומתקשרים אליו. הדרך של עם ישראל לבטא את האהבה לקדוש ברוך הוא לשמוח ולרקוד עם התורה שהוא נתן לנו.

אז בעזרת ה' שנזכה לחוש ולראות היום ובכל יום את גילוי האהבה המיוחד שיש לקדוש ברוך הוא אלינו ושלנו אליו.

לך חייל יקר, חג שמח!

מתושבי הישוב היהודי בחברון

שבת חוה"מ סוכות

בס"ד

שבת חוה"מ סוכות

אנו זוכים בימים אלו לשמוח ולחגוג את שמחת חג הסוכות, יחד עם כל בית ישראל.

חג הסוכות מתאפיין בשמחה מיוחדת יותר מיתר החגים, הדבר בא לידי ביטוי באמירת הלל שלם בברכה כל ימי החג, בקיום שמחת בית השואבה בלילי החג, בנטילת 4 המינים בשמחה גדולה ועוד ועוד.

צריך לשאול ולהבין על מה השמחה הגדולה שאנו שמחים בחג הסוכות?

יש לנו 3 רגלים: פסח, שבועות וסוכות.

בחג הפסח: אנו שמחים ומודים לה' על שהוציא אותנו מעבדות מצרים לחרות עולם, ממצב של עבדות נהיינו בני חורין ועל כך אנו שמחים ומודים לה'.

בחג השבועות: זכינו לקבל את התורה במעמד הר סיני ושם התקדשנו והטהרנו בקדושת התורה ובקדושת המעמד הנשגב ועל כך אנו שמחים ומודים לה'.

ומה ארע בחג הסוכות? התורה מציינת שחוגגים את החג זכר לסוכות שה' בנה לנו במדבר, ועל כך נשאל מה השמחה המיוחדת בבניית הסוכות, מה ההתרגשות הגדולה מכך, אין בזה שום ארוע מיוחד, שום ארוע מרגש?

והתשובה היא: כשה' בונה לנו סוכות – זה ביטוי שה' הוא אבא שלנו, שדואג לנו ממש כאב לבן, לא רק שהוציא אותנו ממצרים, ולא רק שנתן לנו את התורה, אלא ה' דואג לנו לכל צרכינו וממשיך ללוות אותנו בהשגחה פרטית יום יום שעה שעה.וכשחם לבנים האהובים במדבר, ה' בונה לנו סוכות לצל וכשאנו צמאים הוא ממציא לנו מים ומפרנס אותנו ודואג לכל צרכינו.

זוהי השמחה הגדולה בחג הסוכות- שבו מתגלה הקשר האבהי של ה' אלינו – יש לנו אבא בשמים שדואג לבניו.

ולכן ציוותה עלינו התורה לשמחה גדולה ומיוחדת בחג הסוכות.

לך חייל יקר, שבת שלום וחג שמח!

מתושבי הישוב היהודי בחברון

סוכות

בס"ד

"ושמחת בחגך... והיית אך שמח"                    

(דברים ט"ז)

תורתנו הקדושה מצווה עלינו להרבות בשמחה בחג והציווי נכתב דוקא על חג הסוכות. משמע, שבעיקר בסוכות יש מצווה לשמוח ביותר. מה היה בחג הסוכות יותר משאר החגים שיש לנו בו שמחה כל כך גדולה?

בתורה נצטוונו על "שלושת הרגלים", שהם פסח, שבועות וסוכות.

בפסח זכינו לצאת ממצרים, בשבועות זכינו לקבל את התורה בהר סיני ובסוכות, כותבת התורה שחוגגים, למה? "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" (ויקרא כ"ג) . מיד עולה השאלה: מה ההתרגשות שהקדוש ברוך הוא הושיב אותנו בסוכות במדבר, מה יש לחגוג ולשמוח כל הדורות? מילא, פסח נגאלנו ונהיינו לעם, שבועות קיבלנו תורה, אבל מה מיוחד בסוכות?

לשם כך נספר משל על בן מלך בהיותו בגיל שנתיים, בעת שעת מלחמה, נשבה ע"י אויבי המלך ונלקח למדינה זרה ומנוכרת, מדינה של רשעים היתה המדינה הזו. היו בה כמה רבבות נתינים קרובים למלך, תחתם מליוני עבדים, אשר היו משרתים אותם ובונים להם ארמונות ובתים וחייהם היו בתנאים מחפירים ואילו מקורבי המלך חיו חיי מותרות והפקר.

אותו בן מלך קטן שנשבה נלקח להיות עבד כבר מהיותו בן שלוש והיה זוכה ליחס משפיל במיוחד, כשכל העבדים היו מסיימים עבודתם, היו נתנו לו לבצע "גזרות" עד "רמת הבדל "       הוא היה אחראי לצחצח את נעלי הנתינים וכן הלאה.

בהיותו בן 13 נפוצה שמועה על קרבות עזים ועל מלך גדול שנלחם בממלכה הרשעה, השמועות היו בין העבדים סיפרו שאצל אותו מלך זוכים כל האזרחים  ליחס הוגן וטוב

והוא מלך רם ונישא. גם לבן המלך הגיעו השמועות ויחד איתם הגיע יחס משפיל יותר ויותר לאותו בן מלך. יותר גזרות, יותר ריתוקים, יותר מטבחים ויותר ש.ג. בן המלך שמעולם לא ידע שהוא בן מלך התחיל להרגיש שמשהו לא רגיל כאן. לאחר זמן פגש בן המלך עבד וכה אמר העבד: דע לך שאני שליח מאותו מלך וכל המלחמה הזאת היא למען שחרורך ממדינה ארורה זו. ואכן, לאחר 10 ימים נשמעו קול רעמים וקרבות בפאת העיר בו היה בן המלך. לפתע הבחין בן המלך שכל אנשי העיר נסים בבהלה, מולו התגלה מחזרה אדיר – פמליה מלכותית ענקית כשמלך רם ונישא צועד בראשם הישר אליו. המלך בכבודו הורה לחייליו לאסוף את בן המלך לפמליה ויחד עם בן המלך יצא למסע חזרה לארץ ממלכתו. בן המלך שהבין ששוחרר מהעבדות שמח שמחה גדולה – בעודו צועד עם חיילי המלך, נקרא למלך, והמלך בכבודו למדו את חוקי המדינה הטובה ונימוסיה וכן גינוני מלכות למינהם. בן המלך היה מופתע לגמרי. מדוע המלך בעצמו מלמדו את הדרך בה צריך לילך, ושאר חכמת החיים. אך שום דבר לא דמה למה שראה לאחר עוד מספר ימי הליכה כאשר חנו כל המחנה לחניה ארוכת ימים. ראה את המלך בכבודו ובעצמו מקים עבורו אוהל ליד אוהלו של המלך, מכניס מיטה ומציע לו את הסדינים ומניח על השולחן אוכל רב כיד המלך בן המלך נדהם ואמר: "אין אתה נוהג בי מנהג עבד, אלא מנהג בן כאשר ינהג אב לבנו". ענה לו המלך "דע לך שאתה הוא בני יחידי וכבר 11 שנה מחכה אני מתי אראה אותך ואוכל לגדלך בני ולדאוג לכל מחסורך, אני בעצמי, כמו אבא שדואג לבנו כך שתרגיש כבן אמיתי ולא כעבד נרצה"

בן המלך לא ידע את נפשו מרוב שמחה על התגשמות של חלום כזה , לפגוש באביו ולא סתם אביו אלא מלך טוב רם ונישא.

כך גם אנו עם ישראל ביציאת מצרים השתחררנו ועברנו מלהיות עבדי מלכות רשעה, לעבדי מלך עליון וטוב. בחג שבועות גילינו שאותו מלך הוא גם מורנו ורבנו, אשר מלמדנו ללכת בדרכים ישרות ונכונות ע"י התורה שנתן לנו, אבל סוכות כאשר המלך דאג לנו למקום וללון בסוכות(שהיו מענני כבוד של ה') וכן למזון (מן השמים) ולכל מחסורנו, למדנו להבין שבשבילו אנו גם בנים שלו ממש. אין שמחה יותר גדולה מלהיות בנים של מלך שכל הטוב בא ממנו.

חייל יקר, חג שמח!

הישוב היהודי בחברון

חג הסוכות

בס"ד

חג הסוכות

כאשר רצה "החכם מכל אדם"( שלמה המלך- מחברו של ספר משלי) לתת משל לתופעה המצויה בעולמנו של אישה יפה אבל ריקנית ("סרת טעם") הוא לא מצא ביטוי אחר מאשר "נזם זהב באף חזיר" (משלי פרק י"א פסוק כ"ב). המשל הזה בצדק מעורר חיוך על הפנים אולם התופעה היא בהחלט תופעה, ולא דמיונית. אבל מה כל זה קשור לכותרת מאמרינו זה?!

אחת המצוות המרכזיות שקבלנו לקיים בחג הסוכות היא מצוות ישיבה בסוכה כל שבעת ימי החג, ומנומקת היא בתורה "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים.."(ויקרא כג\מ"ג). אם כוונת הכתוב לסוכות ממש, כדעת רבי עקיבא (תלמוד מס' סוכה דף יא עמוד א), אזי מתאימה ההלכה האומרת שאדם בישראל יוצא ידי חובת מצווה זו אם סוכתו בנויה עם שלוש דפנות בלבד, מכל חומר שהו, והן בגובה של 80-100 ס"מ (בהידור); ותקרתה עשויה מפסולת הגורן והיקב. כלומר, מבנה רעוע ביותר וחסר כל משיכה אסתטית. מצד שני מצאנו כתוב בהלכה שיש מצווה לתלות נוי בסוכה וליפותה(שלוחן ערוך –אורח חיים סימן תרל"ח-במשנה ברורה שם סעיף קטן י"א). האם אין זו דוגמא של "נזם זהב באף חזיר"?!

אמנם הקושיה הזאת נובעת מהסתכלות חיצונית בלבד. התפישה האמונית-פנימית-רוחנית של היהדות אומרת שאחרי עבודת היהודי של החודש הנוכחי (תשרי) מהתחלתו; ואולי בתוספת מאמציו של חודש אלול כלו, הצליח הוא לשבור את המחיצות שהקימו חטאיו המרובים במשך השנה החולפת והפרידוהו מן השכינה; ועכשיו בהיותו נקי מחטא, בהשפעת יום הכיפורים, הינו מוכן לפגוש את השכינה היורדת לקראתו עד 10 טפחים(מינימום גובה של סוכה הכשרה 80-100 ס"מ) מן הקרקע ולא יותר.

לפי ההבנה הזאת הסוכה כלה רוחנית- מעין מקדש מועט- לאדם בישראל שהצליח להתקדש עד כדי כך שרשאי הוא לא רק להכנס בו אלא לחיות בו חיים טבעיים (אכילה , שינה, וכו'). אדון הסליחות בהעדר גוף ומושגי הגוף אינו מקפיד כלל וכלל על הצד החומרי של מקדש זה, אולם אנחנו, מצדנו, מתוך הכרתנו האמונית במהותה האמיתית נעשה הכל ליפותה ולהוסיף לה נוי כפי השג ידינו.

לאמיתו של דבר בקיום כל מצוות ד' יש לנו מפגש עם קדושתו של בורא עולם (כנוסח ברכות המצוות"...אשר קדשנו במצוותיו...") וממילא לכבוד המפגש ההוא יש עניין ראוי וחשוב לעשותה בהדור ולנאותה. נתנו חז"ל בטוי לדבר הזה בדורשם את הפסקה שבשירת הים"זה א-לי ואנוהו" בזו הלשון:

"רבי ישמעאל אומר : וכי אפשר להנוות קונו? אלא אתנאה לפניו במצוות; אעשה לולב נאה, סוכה נאה, ציצית נאה, ותפילין נאה."

לך חייל יקר – חג שמח!

מתושבי הישוב היהודי בחברון

חג הסוכות

בס"ד

חג הסוכות

"בסוכות תשבו שבעת ימים"

 קצת מבאס לקרוא את הפסוק הזה כשנמצאים בעמדה במקום בבית...אבל בוא ננסה להבין את המצווה הזאת מזווית קצת אחרת.

 מלבד היות חג הסוכות חג הקישוטים ותחרות הסוכה היפה ושאר המנהגים המיוחדים במשך השבוע של החג הישיבה והשהיה בסוכה היא מצווה מהתורה מצווה שמעט שונה מכל המצוות האחרות.

 ע"י המצוות עם ישראל מתקן את העולם ומקדם אותו לקראת הגאולה.

 מצווה באה מלשון צווי ובד"כ מצווה ענינה זריזות עשייה והשקעה ואילו כאן ה' נותן לנו מצווה שכולה סתלבט ופנאן פשוט "תשבו שבעת ימים "מה הקטע?

 המטרה של חג הסוכות זה לתת לנו שבוע מסע שבו נלמד להפנים את המסר של הסוכה לכל השנה כשאנו יושבים בסוכה אנחנו מתחברים לה' באופן מוחשי תחת כיפת השמים בחיק הטבע ומכירים בעובדה שבעצם זה המצב כל השנה.

 אנחנו מוקפים ומחוברים תמיד כפי שעם ישראל הרגיש במסעותיו במדבר מוקף בענני הכבוד ששמרו עליו הסוכה מלמדת אותנו שיהודי כל הזמן צריך להיות עם מודעות אלוקית גם כשהוא סתם יושב קדושה ורוחניות מוטבעים בנפש כל אחד מישראל באופן טבעי והאתגר הוא להרגיש בסוכה גם בשגרה או בעמדה...

ובגלל זה יותר מכל החגים בסוכות הדגש הוא על השמחה כי הכרה כזאת של חיבור תמידי מביאה שמחה הכי גדולה נאחל לכם שבשנה הבאה תהיו בבית בחג בעדיפות בירושלים לחגוג את החג בבית המקדש כמו שצריך!

 לך חייל יקר – חג שמח!

מתושבי הישוב היהודי בחברון

חג סוכות

בס"ד

חג סוכות

אנחנו בהכנות לקראת חג סוכות, כל אחד וההכנות שלו, בונים סוכה, קונים ארבעת המינים.

ביום הכיפורים הגדרנו סופית שאנחנו רוצים להיות בני מלך, לא רק לקבל עול מלכות שמים עקרונית בראש השנה, אלא גם להגדיר את פרטי החיים. להגדיר שאין מקום לשום ממלכות אחרות לבד ממלכות שמים, "אין לנו מלך אלא אתה". וכל מה שלא שייך למלכות שמים יוצא מירושלים אל ארץ גזירה, נזרק מהצוק ומתרסק.

כשחוזרים הביתה אחרי יום הכיפורים, מגיעים לבית שבמידה רבה הוא סוג של ממלכה. אדם בביתו מרגיש שהוא מלך קטן. הבית מותאם לנוחיות של האדם, לצרכים שלו. אדם משקיע את מיטב הונו ואונו, הרבה מחשבה, תכנון ויצירתיות על מנת שיהיה לו נעים בבית יפה, בבית מסודר. במידה רבה ההתעסקות שלנו בבית עלולה לאבד מאתנו את הידיעה שאנחנו כולנו שייכים לארמונו של הקדוש ברוך הוא, לארמון המלך הגדול. ועד שאנחנו משקיעים בארמון הקטן שלנו, בל נשכח שהעיקר הוא הארמון של המלך.

ארמון המלך הוא יותר דומה למקום שנקרא סוכה. מקום שמבחינת העולם הזה הוא לא כל כך מצליח, אומר המהר"ל בנצח ישראל, סוכת דוד לא כל כך מצליחה להחזיק חוסן לפי הפרמטרים של העולם הזה, כי זה לא הנושא שלה.

דוד לא כל כך השקיע בארמון הפרטי שלו. ביתו היה פתוח לרווחה לכל מי שהיה צריך. לא היה לו זמן להתעסק בייפוי הבית הפרטי שלו. את כל הזהב ואת כל הכסף, את כל מה שהוא אגר, את הכל הוא תרם לבית המקדש, לבתי כנסיות, למפעלי צדקה, למפעלים לאומיים, לא לבית הפרטי.  גם שר הצבא שלו – יואב, ביתו, אומרים חז"ל, היה כמו מדבר, לא מקום מתנשא ומצוחצח, מקום שהוא פתוח לכל עבר, כאהלו של אברהם אבינו שארבע פתחיו מכוונים לכל כיוון. הסוכה, מקום שאליו אושפיזין מגיעים, מקום שלא מבטא השקעה גשמית אלא בעיקר השקעה רוחנית של מחשבות ורצונות, של זיכרון, של חסד. סוכה שבה אנחנו שמחים לארח דמויות כאלו של אברהם, יצחק, יעקב, דוד. סוכה מיוחדת, סוכה שבה המלך מרגיש בבית, שכינה שורה שם.

לך חייל יקר, חג שמח!

מתושבי הישוב היהודי בחברון

סוכות

"ושמחת בחגך... והיית אך שמח"                    

(דברים ט"ז)

תורתנו הקדושה מצווה עלינו להרבות בשמחה בחג והציווי נכתב דוקא על חג הסוכות. משמע, שבעיקר בסוכות יש מצווה לשמוח ביותר. מה היה בחג הסוכות יותר משאר החגים שיש לנו בו שמחה כל כך גדולה?

בתורה נצטוונו על "שלושת הרגלים", שהם פסח, שבועות וסוכות.

בפסח זכינו לצאת ממצרים, בשבועות זכינו לקבל את התורה בהר סיני ובסוכות, כותבת התורה שחוגגים, למה? "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" (ויקרא כ"ג) . מיד עולה השאלה: מה ההתרגשות שהקדוש ברוך הוא הושיב אותנו בסוכות במדבר, מה יש לחגוג ולשמוח כל הדורות? מילא, פסח נגאלנו ונהיינו לעם, שבועות קיבלנו תורה, אבל מה מיוחד בסוכות?

לשם כך נספר משל על בן מלך בהיותו בגיל שנתיים, בעת שעת מלחמה, נשבה ע"י אויבי המלך ונלקח למדינה זרה ומנוכרת, מדינה של רשעים היתה המדינה הזו. היו בה כמה רבבות נתינים קרובים למלך, תחתם מליוני עבדים, אשר היו משרתים אותם ובונים להם ארמונות ובתים וחייהם היו בתנאים מחפירים ואילו מקורבי המלך חיו חיי מותרות והפקר.

אותו בן מלך קטן שנשבה נלקח להיות עבד כבר מהיותו בן שלוש והיה זוכה ליחס משפיל במיוחד, כשכל העבדים היו מסיימים עבודתם, היו נתנו לו לבצע "גזרות" עד "רמת הבדל "       הוא היה אחראי לצחצח את נעלי הנתינים וכן הלאה.

בהיותו בן 13 נפוצה שמועה על קרבות עזים ועל מלך גדול שנלחם בממלכה הרשעה, השמועות היו בין העבדים סיפרו שאצל אותו מלך זוכים כל האזרחים  ליחס הוגן וטוב

והוא מלך רם ונישא. גם לבן המלך הגיעו השמועות ויחד איתם הגיע יחס משפיל יותר ויותר לאותו בן מלך. יותר גזרות, יותר ריתוקים, יותר מטבחים ויותר ש.ג. בן המלך שמעולם לא ידע שהוא בן מלך התחיל להרגיש שמשהו לא רגיל כאן. לאחר זמן פגש בן המלך עבד וכה אמר העבד: דע לך שאני שליח מאותו מלך וכל המלחמה הזאת היא למען שחרורך ממדינה ארורה זו. ואכן, לאחר 10 ימים נשמעו קול רעמים וקרבות בפאת העיר בו היה בן המלך. לפתע הבחין בן המלך שכל אנשי העיר נסים בבהלה, מולו התגלה מחזרה אדיר – פמליה מלכותית ענקית כשמלך רם ונישא צועד בראשם הישר אליו. המלך בכבודו הורה לחייליו לאסוף את בן המלך לפמליה ויחד עם בן המלך יצא למסע חזרה לארץ ממלכתו. בן המלך שהבין ששוחרר מהעבדות שמח שמחה גדולה – בעודו צועד עם חיילי המלך, נקרא למלך, והמלך בכבודו למדו את חוקי המדינה הטובה ונימוסיה וכן גינוני מלכות למינהם. בן המלך היה מופתע לגמרי. מדוע המלך בעצמו מלמדו את הדרך בה צריך לילך, ושאר חכמת החיים. אך שום דבר לא דמה למה שראה לאחר עוד מספר ימי הליכה כאשר חנו כל המחנה לחניה ארוכת ימים. ראה את המלך בכבודו ובעצמו מקים עבורו אוהל ליד אוהלו של המלך, מכניס מיטה ומציע לו את הסדינים ומניח על השולחן אוכל רב כיד המלך בן המלך נדהם ואמר: "אין אתה נוהג בי מנהג עבד, אלא מנהג בן כאשר ינהג אב לבנו". ענה לו המלך "דע לך שאתה הוא בני יחידי וכבר 11 שנה מחכה אני מתי אראה אותך ואוכל לגדלך בני ולדאוג לכל מחסורך, אני בעצמי, כמו אבא שדואג לבנו כך שתרגיש כבן אמיתי ולא כעבד נרצה"

בן המלך לא ידע את נפשו מרוב שמחה על התגשמות של חלום כזה , לפגוש באביו ולא סתם אביו אלא מלך טוב רם ונישא.

כך גם אנו עם ישראל ביציאת מצרים השתחררנו ועברנו מלהיות עבדי מלכות רשעה, לעבדי מלך עליון וטוב. בחג שבועות גילינו שאותו מלך הוא גם מורנו ורבנו, אשר מלמדנו ללכת בדרכים ישרות ונכונות ע"י התורה שנתן לנו, אבל סוכות כאשר המלך דאג לנו למקום וללון בסוכות(שהיו מענני כבוד של ה') וכן למזון (מן השמים) ולכל מחסורנו, למדנו להבין שבשבילו אנו גם בנים שלו ממש. אין שמחה יותר גדולה מלהיות בנים של מלך שכל הטוב בא ממנו.

חייל יקר, חג שמח!

הישוב היהודי בחברון

חג הסוכות – זמן שמחתנו

בס"ד

חג הסוכות – זמן שמחתנו

קבע הכתוב בספר ויקרא (פרק כ"ג פסוק ל"ד) שבהגיע התאריך של ט"ו (15) בחודש תשרי ("החודש השביעי" בלשון הכתוב) עלינו לחגוג את חג הסוכות. בחומש אחר – ספר שמות (פרק ל"ד פסוק כ"ב) מופיע ציון זמן אחר לעריכת החג הזה והוא "תקופת השנה". הואיל ואין כנוי זה מופיע עוד פעם בכל התורה, נאלצים אנו לבקש את פירושו מרש"י; וכך הוא כותב: "היא בחזרת השנה; בתחילת השנה הבאה".

ניתן להבין שמאחורי הביטוי הזה עומדת תפיסה מחשבתית המביטה על מושג הזמן באופן מעגלי ולא באופן ליניארי (קו ישר). כלומר, שורש המלה תקופה בתנ"ך הוא נ-ק-פ  או ק-ו-פ שמשמעותו סובב וחוזר כמו מעגל. גם המלה "שנה" בעברית משמעותה מעגלית ומבטאת סבובו של כדור הארץ סביב השמש במשך 12 חודש.

מתבקשת השאלה מה זה משנה אם תופסים את מושג הזמן בתפיסה מעגלית או קוית? לדעתנו ההבדל הוא זה שמבדיל בין הפסימיות לעומת האופטימיות. הפסימיות ביטא יפה מחברה של מגילת קוהלת הנקראת לפי מנהג אשכנז בבית הכנסת בשבת הקרובה (חול המועד סוכות) כך בפתיחתו (פרק א' פסוקים א' – ב'): "... הבל הבלים הכל הבל; מה יתרון לאדם בכל עמלו תחת השמש". להבנתנו מה שמביא המחבר לעמדה הפסימית הזו מפורט על ידו בהמשך הפרק (פסוקים ט' – י') בזו הלשון: "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא; כבר היה לעולמים".

אם תופסים את מושג הזמן כקו ישר המתמשך, שאין לו תחילה ואין לו סוף, אזי ניתן להגיע למחשבות מעין אלו. אבל אין זו תפיסת היהדות המדברת על עולם מחודש הנברא יש מאין; ועל פרקי זמן במונחים כמו חודש (הגזור מלשון חדש) ושנה (שמשמעותה סבוב חדש). על קו ישר כל נקודה תמיד תהיה כמו זו הקודמת לה וכמו זו שתבוא אחריה; אבל מעגל חדש הנפתח עכשיו אין כל הכרח שיהיה דומה לזה שכעת נסגר. הוא יוכל להיות עליון יותר וממילא מעולה יותר.

היהדות גורסת שצדק קוהלת כאשר אמר "תחת השמש" אין יתרון לעמל אדם – כאשר הוא משועבד לממשלת השמש, המושל על הזמן בתפיסה קוית, לא ימצא תכלית ולא שום חדוש בעמלו; אבל קודם השמש ולמעלה מן השמש יש יתרון. המשתעבד לבורא עולם ותורתו שקדמו לשמש ימצא גם יתרון וגם חדוש בעמלו (ראה גמרא מס' שבת דף ל' עמוד ב'). חג הסוכות חל בארץ ישראל בתחילת שנה מבחינת עונות השמש (השנה החקלאית) בה נאספים פירות השנה החולפת ונזרעים זרעי היבול החדש שיצליח מפאת גשמי הברכה המובטחים אם נשתעבד לה' ותורתו. משום שהעונה הזאת נתפסת באופן מעגלי וגם אחרי התשובה והכפרה של יוה"כ יש בה המון אופטימיות וחז"ל כינו אותו "זמן שמחתנו".

                                                                                   

תפיסה קוית

                                                                                                תפיסה מעגלית

לך חייל יקר

חג שמח ומועדים לשמחה!

מתושבי הישוב היהודי בחברון