בס"ד
פרשת
אחרי מות קדושים
בשבת זו נקרא בע"ה שתי פרשות בתורה - אחרי מות וקדושים.
שמם של שתי הפרשיות הללו הפך להיות מושג בפינו:
"אחרי מות - קדושים".
לעתים קרובות, בפרט בימי זכרון אנו שומעים על
חיילים שנפלו במילוי תפקידם או אפילו על אזרחים שנפלו על משמרתם בדברי ההספד,
בדברי שבח והלל ושומעים ביטויים כמו קדושים, הרוגי מלכות וכו'.
לפעמים קשה לנו לקשור את ההספד לאורחות חייו של
מי שנפל במשימתו.
ברצוני להביא בפניכם מקרה שהיתי עד לו במלחמת
יום כיפור:
אחד הנהגים בגדוד היה נהג מיכלית דלק ותפקידו
היה לתדלק את הטנקים ואת הנגמ"שים בחזית.
כאשר התקרבנו לתעלת סואץ נתקלנו בקט"קים
(קציני טיווח קדמיים) מצריים שתפקידם היה לכוון את התותחנים המצריים ולפגוע
במדוייק במטרות.
אותו נהג מיכלית באומץ לב בלתי רגיל המשיך
במשימתו למרות שפגזים מצריים רדפו את המיכלית ללא הרף. קט"ק מצרי כיוון את
התותחנים דווקא למיכלית הדלק.
ברוך ה', הנהג, בניסי ניסים יצא בשלום וכאשר
נתקל בי צעק בהתרגשות: יש אלקים! יש אלקים! וכל זה למרות שכלפי חוץ הוא לא נראה
קדוש.
כל מי שמשימתו לשרת את עם ישראל,
"קדוש" יאמר לו אלא לצערינו אנחנו יודעים להבחין ולומר רק אחרי מותו של
אותו חייל.
צריך לדעת שכל אחד הוא קדוש והלוואי ויכולנו
להתייחס כך לכל אחד ואחד בחייו.
לך חייל יקר – שבת שלום!
מתושבי הישוב היהודי בחברון
