בס"ד
פרשת קדושים
אין חולק על חשיבות הערכים של אחדות
ושלום בחיי עם. אחד הגורמים להחלשות ערכי יסוד אלה הוא היות האדם נפגע מחברו באמת,
או לפחות בתחושתו. בהיות תורתנו הקדושה תורת-חיים, המקיפה כל תחומי חיי אנוש, מן
הדין שהיא תתייחס ותדריכנו גם בנושא חשוב זה. אמנם הדרכה כזאת מופיעה בפרשתנו
השבוע וכך נאמר – "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו
חטא" (ויקרא י"ט / י"ז).
על פי הבנתנו את הפסוק הזה נצייר את
התסריט כדלקמן: ראובן אחד מרגיש נפגע ממעשה מסויים שעשה חברו שמעון; שבעיניו (של
ראובן) היה מעשה מאוד שלילי. יכול הוא להתעלות ולהתעלם ולגמרי לשכוח את הענין; או,
יכול הוא לא להגיב אבל לשמור בלבו טינה על שמעון חברו; או, יכול הוא להגיב בפועל
(בדבור או במעשה) להביע את תחושת הפגיעה. אומרת התורה לראובן אינך רשאי בשום פנים
ואופן לשמור שנאה בלבבך כלפי שמעון אלא עליך להגיב ולהוכיחו בלי שיהיה לך חטא.
הבטוי "ולא תשא עליו חטא"
מתפרש בכמה אופנים, ניתן לומר שאם תשמור שנאה בלב כלפי אחיך תיחשב אתה כעבריין, כי
אסור לעשות כן; או ניתן לפרש שאם תימנע מלהוכיחו יהיה לך חטא כי אולי תוכחתך היתה
מביאו לחזור בתשובה; ואם כך חטאו עובר ורובץ עליך. וישנה דרך פרשנית הקושרת את
הנדון לאופן בו בחר הנפגע להוכיח את עמיתו "הפוגע".
יש חושבים שכוונת התורה בלשון
"הוכח תוכיח" היא "לתת לו מנה". אולם הסביר לנו הפרשן בעל
"הכתב והקבלה" שאילו זאת המכוון היתה צריכה התורה לכתוב: "הוכח
תוכיח לעמיתך" ולא "את
עמיתך". ועל כן לדעתו התוכחה צריכה להיות בירור ענין הפגיעה בלי הבעת משפט
קדום והאשמה . אם המוכיח יפתח בסגנון מאשים כגון "מה שעשית הוא נורא; תתבייש
לך וכו' וכו'. יש להניח שהמוכח מתוך עמדת התגוננות ישקר ויכחיש, או יחזיר דברים
ויאמר: "אתה יכול להטיף לי עם קופת השרצים שעל גבך; קשוט עצמך תחילה ואחר כך
תטיף לאחרים". ממילא אין מצפים שמתוך תוכחה כזאת ותגובתה יתכן תקון מעשים
שליליים אם היו כאלה.
לעומת זאת, אם המוכיח יפתח בסגנון
המגלה סמפטיה ויהיה כשואל על מנת לברר את מה שנעשה במקום להיות כמאשים; כגון:
"אני מאוד מעריך אותך ולא מסתדר לי המעשה ההוא – אולי זה לא היה בכלל שלילי
וצדקת בו האם תוכל לספר בדיוק מה היה?!" אזי יתכן שיתברר על ידי הסברו שהמוכח
באמת צדק במעשהו; או יתכן שיודה ויאמר "באותו רגע היתה לי חולשה, והמעשה באמת
לא היה בסדר, ומקבל אני שלא לחזור עליו שוב".
עלינו להבין שהיסוד של תוכחת איש את
רעהו על פי התורה הוא "אהבת הרע". כפי שמצווים בפסוק הסמוך לפסוק בו אנו
דנים כאן; שנאמר: "לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך – אני
ה'" (י"ט / י"ח). האוהב את חברו חייב להיות אכפתי למעשיו וירצה שהם
יהיו מתוקנים כמה שיותר, למען טובת חברו. המנעות מלהוכיחו או להוכיח באופן הלא
נכון גלוי הוא של שנאה או לכל הפחות של אדישות; ועל זה נאמר "ולא תשא עליו
חטא" כי אהבת הרע היא מצוות ה' ובטולה חטא חמור.
לך חייל
יקר, שבת שלום
מתושבי
הישוב היהודי בחברון
