פרשת אמור

בס"ד

פרשת אמור


אחרי שקראנו לפני שבוע את הפניה אל "כל עדת בני ישראל" ("האנשים, הנשים והטף" – דברים ל"א , ל"ב) בדרישה לנהוג בחיי יום-יום בקדושה כראוי לעדה המעידה והמפרסמת את אלקיה; בזו הלשון החגיגית: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם" (ויקרא י"ט , ב') ; נקרא השבת בפתיחה לפרשתנו פניה נוספת, הפעם אל כהני עדת ישראל, הנדרשים להנהגות עוד יותר נשגבות בקדושה ככתוב: "קדושים יהיו לאלקיהם כי את אשי ה' לחם אלקיהם הם מקריבים..." (ויקרא כ"א, כ"ג).

בהמשך פרשתנו נמצאת שוב פניה גם אל הכהנים וגם אל כל בני ישראל בלשון: "ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אני ה'. ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם" (ויקרא כ"ב / ל"א –ל"ב).

הפניה השלישית הנ"ל נתפרשה על פי התורה שבע"פ והוסברה על ידי הרמב"ם כך: אף על פי שפקוח נפש דוחה את מצוות התורה, ביחס לשלוש העברות עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים אם יאמר גוי לאדם בישראל "עבור על אחת מהן או תהרג, יהרג ואל יעבור... ואם נהרג ולא עבר – הרי זה קדש את השם; ואם עבר ולא נהרג – הרי זה מחלל את השם... (רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה' / הלכות א' – ד').

יוצא מכל הנ"ל שיש שני פנים למצות "קדוש השם" – חיים של קדוש השם, ומיתה של קידוש השם; ומבחינה מסויימת הראשון עדיף על השני, אם מגמת המצוה היא לקרב את הבריות אל בוראם.
כלומר, ללא ספק המיתה על קידוש השם יכולה לעורר התפעלות ורגשי כבוד כלפי הקרבן ואולי אפילו לקרב איש רוח נעלה אל האמונה בבוראו; אולם רוב בני אדם נמשכים אחר ההצלחה בעולם הזה.

ממילא, אם בגין חיים של קדוש השם – קיום המצוות בדקדוקיהן והנהגות הנעלות של קדושה וטהרה ומידות תרומיות – משגשגים ומצליחים עם ישראל בארצו בכל תחומי החיים – בבית ובשדה, בכבישים ובשדות הקרב; כמובטח לנו בפרשת בחקתי (שנקרא בשבוע הבא) ואז הסיכויים גדולים מאוד לקיום הבטחת ה' בפי הנביא: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' ... ונהרו אליו כל הגויים והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל ה' אל בית אלקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו; כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב' / ב'-ג')

יש לציין שגם כשאין רמת הקדושה בישראל כפי שהיא מסוגלת וצריכה להיות, בהשוואה לגויים אנו נעלים, והצלחות חיילי צה"ל על אויבנו מהווה קדוש השם גדול מאוד.



לך חייל יקר, שבת שלום!
מתושבי הישוב היהודי בחברון