בס"ד
פרשת תצווה
– פרשת זכור
השבת בסיום קריאת פרשתנו- פרשת תצוה- נוסיף לקרוא
למפטיר גם פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק" הכתובה בספר דברים(פרק
כ"ה). לרגל קריאה זו נהוג לכנות את השבת הזאת בכינוי "שבת זכור".
לפני חודש קראנו בפרשת בשלח(ספר שמות פרק י"ז)
איך באו העמלקים להלחם בישראל בהיותם חונים ברפידים- התחנה האחרונה לפני בואם להר
–סיני . אין כתוב שם המניעים למלחמה הזאת מצד עמלק אולם הכתוב בסיומה של הפרשה
ההיא אולי יוכל ללמד דבר מה בנדון: וכך כתוב: "ויאמר ד' אל משה : כתוב זאת
זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים. ויבן משה מזבח
ויקרא שמו ד' נסי. ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לד' בעמלק מדר דר". מהדברים
האלה ניתן להבין שרצה עמלק להלחם נגד ד' והואיל ומלחמה חזיתית כזאת מן הנמנעות
היא, האופציה היחידה הפתוחה לפני שונאי ד' היא להלחם ולהשמיד את ישראל עמו יחודו-
הרי "אין מלך בלי עם".
מפתיע אם כן לקרא בפתיחת פרשת זכור (המפטיר של השבת)
את הלשון המופיעה שם בספר דברים:"זכור את אשר עשה לך עמלק..."
ובהמשך, "...תמחה את זכר עמלק מתחת
השמים". נסוח זה של הדברים קורא לנו לאייב את עמלק בגלל פגיעתו בנו:
אולם זו קריאה האומרת דרשני. גם מתוך הבנה שהלחימה אז של עמלק היתה בפועל כלפי
ישראל היינו מצפים להיות נתבעים לזכור שכוונת העמלקים היתה בעיקר למחות את שם
ד' מתחת השמים. הרי תכונת עמנו היא
לשכוח ולסלוח ולבטל את האיבה כלפי אומות העולם למרות שפגעו בנו בעבר ולנסות ליצור
עמהם קשרי ידידות. לעומת זאת מסוגלים אנו למסור את הנפש ובלבד שיהיה בכך נימה של
קדוש השם. לכן לכאורה היה מתאים יותר שיכתב "זכור את אשר כיוון עמלק לפגוע
בד' תוך כדי מלחמתו בישראל".
על מנת ליישב את הקושי המוצג כאן נראה לומר
שמגמת התורה בכל פרקיה ופסוקיה חנוכית
היא, וגם כאן נמסר לנו מסר חנוכי חשוב והוא לדעתנו כדלקמן:
האוהב את ה' חייב לאהוב את עמו ישראל באהבה רבה, כפי
שאוהבו הבורא עצמו: ומי שאוהב את ישראל אהבה טבעית ואמיתית אינו יכול שלא לשנא את
פוגעו שנאה טבעית המונעת ממנו לשכוח ולסלוח על מעשי האיבה של אותו פוגע. מכאן מצות
מחיית עמלק ענף היא של מצות אהבת ישראל וממילא גם ענף של מצות אהבת ד'.
הרי בטאו רבותינו ז"ל את הקשר הבלתי ניתן
לניתוק בין ישראל והבורא באומרם:" קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד
(אחד)"(זוהר פרשת אחרי דף ע"ג עמ' א') והוסיפו עוד ואמרו: "כל
המקלל את ישראל כאילו מקלל את פני השכינה ששמו מעורב בשמם"(במדבר רבה סימן כ'
אות כ')
המסקנה המתבקשת מהנ"ל היא שכל נסיון לשכוח ולסלוח
את איבת אויבינו מהוה פגיעה קשה במצות אהבת ד' ובמצות אהבת ישראל.
"זכור את אשר עשה לך עמלק...
לא תשכח!"
חייל יקר,
שבת שלום ומבורך וחג פורים שמח!
תושבי היישוב היהודי בחברון
