בס"ד
פרשת משפטים
מאוד מפתיע לקרוא בפרשתנו
השבוע במסגרת דינים רבים הנוגעים למערך המשפטי – חברתי בישראל, את הפסוק
"ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלון לכלב תשליכון אותו".
הנושא של כשרות המאכלים בהחלט
קשור לקדושת האדם בישראל, ובהרחבה מתייחסת התורה אליו בשני פרשיות נפרדות
("שמיני" ו"ראה"):אבל הוא שייך לתחום המצוות שבין אדם למקום,
ולכאורה אינו שייך לתחום המצוות שבין אדם לחברו. על כן יש להרהר מדוע רצה
הקב"ה ש"יכתב" איסור אכילת טריפה באמצע רשימה של משפטי אדם ורעו.
יתכן שחכמתו של הבורא
ית"ש אומרת שניתן לחוקק חוקים הגיוניים ומנוסחים בטוב טעם בספרי המשפטים למען
קיום חברה מתוקנת ולטובת כל אנשיה; אולם האם זה מבטיח צייתנות? האם אין חשש
שישתדלו רבים לחרוג מן החוק ובלבד שלא יתפשו על ידי שלטונות האכיפה?
הגורם היחידי שיכול להשפיע על
ציות לחוק הוגן, מתוך הזדהות מלאה, הוא החנוך לתיקון המידות. בלי משים חלק גדול
לשיפור מידותינו יש לחוקי כשרות המאכל ביהדות. באמצעותם אנו לומדים להתרסן ולהתאפק
ולפעמים להתגבר על הדחפים הכי בסיסיים שיש לנו וגם במצבים הכי קשים.
דרך דיני כשרות השולחן, אדם
לומד שהמזון הרוחני המחיה את נשמתו הינו הרבה יותר חשוב לו מאשר המזון הגשמי;
ובאופן זה הוא נעשה מתוקן ונעלה יותר. בתור שכזה ישנם סיכויים טובים שיהיה מתחשב
בזולת וממלא את צווי הבורא הבאים להסדיר את נהלי החיים החברתיים המתוקנים.
אין כמו חיילי צבא הגנה
לישראל אשר יכולים להעיד עד כמה תיקון המידות תורם גם לצייתנות וגם לתקינות
האווירה החברתית בצבא.
יהי רצון שנזכה להתחנך
לאידיאלים שהציבה לנו היהדות.
לך חייל יקר! שבת שלום!
מתושבי הישוב היהודי בחברון
