פרשת תרומה


בס"ד





פרשת תרומה






מספרים לנו חז"ל שאחד משלשה דברים ששמע משה מפי הקב"ה ושגרמו לו להבהל ולהרתע לאחוריו קשור לפרשתנו השבוע – פרשת בנין המשכן וכליו. וכך לשון המדרש (ילקוט שמעוני שמות כ"ה / סימן שס"ה): "בשעה שאמר ה' למשה 'ועשו לי מקדש' (שמות כ"ה / ח') אמר משה לפני הקב"ה: 'רבונו של עולם והנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך' (מלכים א' פרק ח') ואתה אומר לי יעשה לי מקדש?!"

אמר לו הקב"ה: "משה, לא כשם שאתה סבור, אלא עשרים קרש שצפון, ועשרים קרש בדרום ושמונה במערב; ואני יורד ומצמצם שכינתי למטה", שכתוב 'ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים' (שם פסוק כ"ב).

כלומר, הצו האלקי לבנות לו משכן בעיני משה היה פלאי – כיצד מבנה ארצי בעל מידות מעטות יכול להכיל את שכינת הא-ל – האין סופית?! ותשובת הבורא היתה (לפי מדרשינו) שיש לו נכונות להצטמצם עוד יותר על מנת לפגוש את נציגם של כל ישראל ולדבר עמו.

ואם נשאל – מה עורר רצון כזה אצל הבורא? גם לזאת ישנה התיחסות בחז"ל, וכך מובא בתלמוד מסכת סנהדרין דף ז' עמוד א' (בתרגום עברי חפשי):  כאשר אהבתנו היתה עזה -  מיטה ברוחב הסייף הספיק לנו לשכב עליה והיה מקום למדי; עכשיו שאין אהבתנו עזה – מיטה בת שישים אמה (בערך 30 מטר) אינה מספיקה לנו.
אמר רב הונא: כעין רעיון זה נמצא בכתובים : מתחילה, לפני חטא העגל, נאמר ביחס למשכן "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות" (שמות כ"ה/כ"ב); ולבסוף, אחרי החטא, ביחס לבית המקדש כתוב: "כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי, איזה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי" (ישעיהו ס"ו/א') [כלומר, אין מקום מספיק בגודלו להכיל את שכינתי].

הבינו חז"ל שנכונותו של ה' ית' להצטמצם ולהשרות את שכינתו במשכן בטאה את אהבתו הרבה לישראל. האהבה הזאת תמידית, אולם קורה שבגלל מעשינו המקולקלים מסתיר הוא ית"ש את אהבתו ומסלק את שכינתו מקרבנו ואז, מתאפשר אפילו חרבן וגלות.

במשך כאלפיים שנה עם ישראל חי באותו הסתר פנים ולרוב היינו למרמס תחת רגלי מארחנו הגויים. לפני כ- 120 שנה החליט הקב"ה להתחיל להאיר לנו שוב פנים ולגלות את אהבתו. בניסים גלויים ונסתרים קמה מדינת ישראל ; נתקבצו בני הגלויות, הופרחו שממות, נבנו כפרים וערים, פותח צבא אדיר; ניצחנו במלחמות ושחררנו חלק גדול של אדמות ארצנו כולל ירושלים. כל זה הינו תהליך לקראת ההופעה המלאה של הקב"ה בעולמו והשבת שכינתו בתוכנו.

לאחר מלחמת ששת הימים יהודים רבים ראו שנפתחה הזדמנות נוספת להרחיב את אחיזתנו בארץ אבותנו, ובנו ישובים חדשים שוקקי חיים בכל מרחבי ארצנו; ובכך ממשיך המפעל האדיר של גאולת ישראל אשר בסופה תביא לגאולת כל האנושות כולה.

כמה זכות נפלה לידי חיילי צה"ל אשר בשרות שלהם הם נותנים לקיים ולקדם את התהליך הנ"ל.

לך חייל יקר,  שבת שלום,!


מתושבי הישוב היהודי בחברון