פרשת תצוה
"ואתה תדבר אל כל
חכמי לב ועשו את בגדי אהרון לקדשו לכהנו לי"
"ואלה הבגדים אשר
יעשו חושן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט"
בפרשת השבוע שלנו אלוקים מצוה את משה
להכין לכהנים שיעבדו במשכן במדבר ויותר מאוחר בבית המקדש בירושלים, בגדים מיוחדים מאוד.
לכהן רגיל: מכנסי בד, כתנת תשבץ, אבנט
ומגבעת ולכהן הגדול – הכהן הראשי נוספים גם: ציץ, מעיל, אפוד וחושן.
התורה מפרטת בדיוק מאילו חומרים יעשו
הבגדים (זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש – בגדים יקרים מאוד ואבנים – יהלומים
מיוחדים ביותר) ובאיזה גודל וצורה יעשה כל חלק וחלק מבגדי הכוהנים.
בבגדים אלו, ורק אלו יכלו הכהנים לעבוד
את עבודתם. כהן שהוסיף או גרע מהבגדים שצריך ללבוש התחייב במיתה.
ויש להבין מה זה כזה חשוב? מה יקרה אם
יחסר בגד אחד או שיוסיפו משהו? העיקר זו הכוונה, למה זה כזה חמור עד כדי כך שאותו
כהן מתחייב במיתה?!
צריך להבין שתפקיד הכהנים בעובדתם בבית
המקדש הוא לתווך בין ריבונו של עולם לעם ישראל, להיות שליחי הציבור בעבודת המקדש,
כשאדם בא לבית המקדש רצונו להפגש עם רבונו של עולם ולא עם כהן פלוני או אלמוני,
הכהן בעבודתו הוא לא אדם פרטי לא אדם אגואיסט, אלא אדם שמייצג את כולנו, את כל עם
ישראל, הכהן הוא אדם ששוכח את עצמו וזוכר את האחרים, זה אדם שעניינו לעשות חסד, להיטיב,
לאהוב את כולם, ולכן כל כך חשוב שהבגד שהוא לובש יהיה בגד מיוחד שמבטא את היותו
נציג הציבור ולכן לא שייך שכל כהן יעשה מה בראש שלו ויחליט שהיום בא לו ללבוש דוקא
את החולצה האדומה או את הכובע השחור.
וכמו הכהנים כך גם חיילי צה"ל, הם
לא אנשים פרטיים. כשנכנסים לבקו"ם כל אחד מגיע עם הטישרט שלו והג'ינס שלו,
וזה עם העגיל באוזן וזה עם הפירסינג בלשון אך כשיוצאים מהבקו"ם כל אחד לבסיסו
כולנו ירוקים, כולנו זהים עם אותם בגדים , אותם צבעים, כולנו שייכים עכשיו
לצה"ל למדינת ישראל , כולנו "רכוש צה"ל" (ואגב חייל שפוגע
בעצמו יכול לעלות למשפט על כך שהוא פוגע "ברכוש צה"ל") מיצגים את
כל עם ישראל ולכן יש להם מדים מיוחדים שמבטאים את היותם נציגי הציבור, שלוחי
הציבור שזוכים לשמור על מדינת ישראל, שנותנים לנו ולשאר אזרחי המדינה את היכולת
לישון בלילה בשקט ולנהל אורח חיים תקין, כי יש מי שדואג לבטחוננו.
לך חייל יקר, שבת שלום וברוך הבא!
מתושבי הישוב היהודי בחברון
