תורה לחיילים - פשרת השבוע לצה"ל בחברון: February 2013

פרשת כי תשא

השבת אנחנו נפגשים שוב בקריאת התורה בתרחיש של משבר כבד בתולדות עמנו מתקופת המקרא. נמצאים בני ישראל במדבר סיני ליד "הר האלוקים" כ- 84 יום מאז ראיית "יד ד'" בים סוף ( ככתוב: "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ד' בים סוף..." שמות יד/לא) ; ורק ארבעים יום מאת ההתגלות הכבירה של השכינה בהר- סיני (ככתוב:"וירד ד' על הר סיני ..." שמות יט/כ) והנה פורצת מפיהם הקריאה הנלהבת " אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים " בהתייחסותם אל העגל אשר יצרו זה עתה.

תדהמת קריאת הדברים האלה גדולה מאוד וביקורתנו כלפי אבותינו מפאת המעשה הנדון מאוד נוקבת. אולם ביקורת לחוד ושיפוט לחוד, שהרי הלל הזקן למדנו " אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" ( משנה אבות ב/ד). אם כן מן הנכון שנחשוב על "מקומם" ומצבם של אבותינו באותה השעה.

כפי שצוין לעיל נמצאים אבותינו- אנשים, נשים, זקן וטף ( כמשוער לפחות שלושה מליון נפש) בתנאי מדבר, ולולי סיפוק צרכיהם בדרך על טבעי בזכות רועיהם הנאמנים- משה אהרון ומרים היו נספים כולם. וביחס לקריעת ים סוף, הנס והישועה היו אומנם בלתי נשכחים, אולם הם התרחשו חזותית באמצעות נטיית ידו של משה המחזיקה מטהו; וכך שמשו ידיו של משה גם להשיג את הניצחון הישראלי במלחמת עמלק. הרי מתועדת בתורה סכומו של נס קריעת ים סוף בלשון:" ויאמינו בד' ובמשה עבדו".

בעקבות אותה התגלות אלוקית החד פעמית בתולדות אנוש בהר סיני ובני ישראל נבהלו מעוצמת המעמד ובקשו ממשה לשמש מאז והלאה כאמצעי המתקשר בינם לבין בורא עולם (ית"ש), פן ימותו מהקשר הבלתי אמצעי.

אם לסכם את כל ההתרחשויות שאירעו לבני ישראל מאז תחילת מפעל גאולתם במצרים ועד לרקודם סביב לעגל, וכן לאחר מכן, נוכל לאמץ את שלושת הפסוקים האחרונים של תורתנו הקדושה- וכך כתוב: " ולא קם עוד בישראל כמשה אשר ידעו ד' פנים אל פנים; לכל האותות והמופתים אשר שלחו ד' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו; ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל" (דברים לד/י-יב) .

לאור כל הנ"ל נדמיין לעצמנו כמה גדולה הפאניקה ומה נורא המשבר לאותו הדור כאשר נעלם להם משה המכונה גם איש האלוהים ( דברים לג/א) . לאחר עליתו לראש ההר שם אש, ענן וערפל. לא ליום יומיים העלמתו, ולא לשבוע שבועיים אלא ל -39ימים רצופים הרי מראש לפי הכתוב לא נאמר לעם כמה זמן יישאר למעלה ללא מים וללא אוכל, וספק אם הוא עצמו ידע. מסקנת פעם הייתה ברורה- משה לא יחזור והם נדונו לאבדון.

חטא העגל היה חמור ביותר כי העובד עבודה זרה כאילו ביטל את כל התורה כולה. החטא היה נוראי האם גם אבותינו היו נוראיים???

פרשת כי תשא

בס"ד

פרשת כי תשא

פרשת כי תשא מהווה מפתח להבנת מהותו של עם ישראל לדורותיו.

תחילת הפרשה מלמדת את יסוד היסודות של עמינו. מקובל בכל חברה, מידי פעם, לקיים מפקד אוכלוסין, ע"מ לדעת בדיוק כמה גברים, נשים וטף נמצאים בעם. כאן, ה' נותן הדרכה מיוחדת לספירת העם. הוא דורש לא למנות את אנשים באופן ישיר, אלא לאסוף מכל אדם שקל אחד, ובמקום לספור את האנשים, לספור את השקלים.

מדוע? מה אכפת לקב"ה אם סופרים שקלים או מונים אנשים? רש"י מסביר ש"המנין שולט בו עין הרע." מה פירוש, "עין הרע." התשובה פשוטה למדי. ספירה, אחד אחד, מבטאת פירוד. כל אדם בפני עצמו. כאשר יש קבוצה גדולה של אנשים, אבל כל אחד מתעלם מהשני, וכל אחד אכפת לו רק מעצמו, אפילו אם הם הרבה, הם חלשים ביותר כי אין שום דבר שמחבר ביניהם. וזה הפך המציאות של עם ישראל. כפי שאומרים בתפילת מנחה של שבת קודש, "אתה אחד ושמך אחד, ומי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ!"

הסוד הגדול של עם ישראל הוא אחדותו. כאשר אנחנו מאוחדים, אנחנו חזקים, ואין עם בעולם שיכול לגבור עלינו. ואם, חס ושלום, החיבור הזה הוא רופף, אנחנו הופכים להיות טרף קל לכל הבא עלינו.

לכן, כאשר ה' מצוה על ספירת שקלים ולא אנשים, הוא בעצם מודיע לנו ולכל העולם כולו, שאנחנו מהווים אחדות מופלאה. כל נסיון להפריד בינינו רק יזיק.

כך היה אז, וכך גם היום, בכל נימי החברה, ובמיוחד בצבא. צה"ל אינו מיצג אף אחד באופן אישי, פרטי. צה"ל מיצג את העם כולו. כאשר יש אחדות בין כל סוגי כוחות הבטחון, וכולם פועלים כגוף אחד, אין עם שיוכל להפיל אותנו. אבל, אם כל ענף היה פועל בפני עצמו, חיל האויר לחוד, הצנחנים לחוד, חיל הים לחוד, ללא תיאום, במקום להלחם נגד האויב, ימצאו את עצמם לוחמים אחד נגד השני.

בצה"ל יש רמטכ"ל אחת שנותן את הפקודות. בעם ישראל גם יש רמטכ"ל אחת שמדריך אותנו, יום-יום, רגע-רגע. כפי שאמרנו, "ה' אחד ושמו אחד, ומי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ."

לך חייל יקר, שבת שלום!

מתושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת כי-תשא

בס"ד

שבת פרשת כי-תשא

לחייל צה"ל היקר המשרת בגזרת חברון

שבת שלום ופורים שמח!

אנחנו עדיין מבושמים משמחת חג הפורים שחוגגים כאן בחברון עיר האבות במשך יומיים ביד' ובטו' באדר (חמישי-שישי),היות והעיר חברון היא מהערים המסופקות אם היתה לה חומה מימות יהושע בן נון כבירושלים,ועל כן אנו מספק חוגגים גם ביד' כבכל הארץ וגם בטו' כבירושלים.

בקריאת המגילה שקראנו (4 פעמים)ישנה הלכה מאוד חשובה האומרת לנו :"הקורא את המגילה למפרע לא יצא ידי חובה"-כלומר : מי שקורא את המגילה מהסוף(למפרע)להתחלה שלא כסדר הסיפור מההתחלה לסוף –לא קיים את המצווה ,היות וסיפור המגילה הינו תהליך של השגחה אלוקית המתגלגל מתחילה לסוף שלב אחר שלב ,צריך לקרוא את התהליך לפי הסדר. אם בלבל את הסדר הפסיד את סיפור המגילה ולא יצא ידי חובה.

מובא בספרי החסידות עומק גדול יותר להלכה הזו: הקורא את המגילה למפרע-כלומר: קורא את המגילה במחשבה שסיפורה הוא רק סיפור של פעם של העבר הרחוק,ואיננו שייך לדורנו ,לתקופה שלנו לא יצא ידי חובה.

כשאנחנו קוראים את סיפור המגילה אנחנו צריכים להרגיש שההשגחה של ה' על עם ישראל ממשיכה כאז גם בימינו אנו ,המגילה והחג מאירים לנו אור של גאולה של שמירת והצלת עם ישראל מכל הקמים עלינו להשמידנו,וגם בימים אלו ממש ה' משגיח עלינו ומסובב את כל האירועים בכדי לתת לנו רווח והצלה כבימי מרדכי ואסתר.

ועל כן נצא מחג הפורים מלאי שמחה ובטחון בצדקת דרכנו ,ונמשיך מחיל לחיל להמשיך את שליחותינו בביטחון ושמירת עם ישראל וארצו.

חייל יקר, שבת שלום!

תושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת כי תשא

בס"ד

פרשת כי תשא

אחת השאלות הפילוספיות – תיאולוגיות המעסיקה את מוחות האנושות מאז ומתמיד היא פשר התופעה של צדיק – ורע לו , רשע – וטוב לו.

בעולם מסודר שנברא על ידי ה"אוהב צדקה ומשפט" (תהילים ל"ג , ה') ושעליו נכתב (דברים ל"ב, ד') " ק-ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" מתבקש שסדר המשפט בהוויתנו יהיה תמיד : צדיק – וטוב לו, רשע – ורע לו, ללא סטיות. גם לאדון הנביאים, משה רבנו, כנראה הפריע הענין הנדון ובאומרו לה': "הודיעני נא את דרכיך" (שמות ל"ג, י"ג) בקש לדעת לפי חז"ל, מדוע יש גם תופעה של "צדיק – ורע לו", ורשע – וטוב לו" (תלמוד מס' ברכות דף ז' עמ' ב') בעולמו של ה'.

על בקשתו של משה הנ"ל השיב ה' "... אני אעביר את כל טובי על פניך..." (שמות ל"ג – י"ט) כלומר, אראה לך את כל הטוב הצפון לצדיקים בעולם הבא וגם "וראית את אחורי..." (שם כ"ג) אראה את העונשים המיועדים לרשעים באחריתם, אבל "ופני לא יראו" (שם) – לא תמיד אתן לבני אדם להבין איך אני נוהג עם הצדיקים ועם הרשעים בעולם הזה.

נשאלת השאלה: מדוע רוצה הקב"ה להסתיר דרכי משפטו מבני אדם בעולם הזה?

נראה לנו להשיב שאם היה הצדיק תמיד מקבל את שכרו מיד והרשע עונשו, לעיני כל, בעולם הזה, היתה מתבטלת הבחירה החפשית מבני אדם. מי לא היה רוצה לזכות בשכר ולהימלט מעונש אילו היה מוכח ומוחלט שלצדיק תמיד טוב ולרשע תמיד רע?!

ואם תאמר – מה בכך שתתבטל הבחירה החפשית – הרי בדרך כלל היא לרועץ ולמכשלה אצל בני אדם רבים?! אולי כנגד טענה זו הוסיף ה' עוד הגד אחד בדברו אל משה, ואמר "לא יראני האדם וחי" – כלומר אם יבין אדם בעולם הזה את הנהגת משפטי ה' הוא יפסיק לחיות כאן באותה מעלת אדם המרימה אותו אפילו יותר גבוה מהמלאכים. המלאך הוא שליח ה' ללא בחירה, ואילו האדם מסוגל להיות שליח ה' עם בחירה – וכמה גדול הוא כאשר הוא משיג את המדרגה הזאת.

לך חייל יקר, שבת שלום!

תושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת כי-תשא

ב"ה

שבת פרשת כי-תשא

בפרשתנו מסופר על חטא העגל החטא כמעט הכי חמור שהיה לעם ישראל בהיסטוריה, רגע אחרי קבלת התורה במעמד הנורא והנשגב בהר סיני, עם ישראל מחכה למשה שירד מהר סיני, וכיון שלפי החישובים של העם משה מאחר, העם מבקש לעשות לו פסל. העם נתלה במשהו גשמי – ע"ז! א"א להבין זאת, איך אחרי עוצמות של דבר ה' ומעמד נשגב זה,שאיתו נפגשו בני ישראל במעמד הר סיני,ומיד אחרי זה עם ישראל רוצים לעבוד ע"ז??? מציאות קשה של נפילה כ"כ גדולה!

אומרים חז"ל 2 הסברים:

● מי שמשך את העם היו בעקר הערב רב. יש מציאות כזאת שמלווים את עם ישראל אנשים שלא רוצים בגאולת ישראל ובטובתם והם מתערבבים עם עם ישראל ומפילים אותו, וכך גם בחטא העגל. אותם אנשים לא סובלים את הקדושה והטהרה ואת הטוב האמיתי ומושכים את העם לע"ז. כך אצל האדם הפרטי לפעמים מתערבבים בנפשו כל מיני אינטרסים ללא רצונו ומשתלטים עליו, והאדם צריך להלחם בהם ולהשאיר את נפשו זכה וטהורה.

● אחרי שעם ישראל התרומם למדרגה של שמיעת קול ה' של המעמד הכי רוחני שהיה אי פעם בהיסטוריה העם רוצה לממש את האור הרוחני הזה של מתן תורה והוא מרגיש שצריך להגשים את זה ולכן העם עושים פסל ממשי כדי להמשיך להרגיש ולחיות את המציאות הרוחנית.

אבל זהו חטא. זה ע"ז לא צו ה'! ולכן הקב"ה מעניש את עם ישראל ואף מוכן לגזור כליה על כולם.למרות זאת, הקב"ה מבין את רוח העם ואת הצורך להתחבר מתוך קדושה למשהוא ממשי, ומצוה את העם שיעשו לו משכן – מקום גשמי ששם אור ה' ישכון ומשם בעצם נקבל את השפע הרוחני ודבר ה' לעולם כי באמת א"א לאדם להישאר בחוויה הראשונית ובאורות גבוהים כל הזמן ומוכרח האדם לרדת בסוף לקרקע ולממש ולנסות לחיות את האור והחוויה הראשונית בתוך החיים הרגילים והשגרתיים אבל כל זה נובע מתוך אותו אור ראשוני אותו מפגש מיוחד עם הקב"ה במעמד הר סיני.

"שנזכה כולנו לקדושה ולטהרה ולבנין ביהמ"ק במהרה בימנו אמן"

לך חייל יקר! שבת שלום!

מתושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת כי תשא -–שבת פרה

התורה מספרת שמשה רבנו שלח מרגלים מחיל מודיעין לארץ ישראל לפני תכנית הכיבוש. טעות מספר אחת שבמבצע הראשון של עם ישראל היה, ששלחו 12 מרגלים אחד מכל שבט כדי שלא ירגישו מקופחים, על פי מפתח פוליטי. מבצע מודיעיני צריך להיעשות על ידי בודדים נאמנים לתפקיד נטו. (בדובאי טוענים שהיו עשרות סוכני המוסד!).טעות מספר שתיים היא שלא שמרו על המבצע בחשאיות וכל העם רצה לדעת מה התוצאות. המבצע נכשל והכיבוש נדחה.הפוליטיקאים לא רצוי שינוי וזרו בציבור פחד. בכל זאת שניים מהמרגלים לא נכשלו. יהושוע בן נון, תלמידו הנאמן של משה וכלב בן יפונה. מובן שנאמנו של משה עשה תפקידו כמו שצריך. אבל איך כלב הצליח לעמוד על שלו ולא להיגרר אחר שאר המרגלים? הלחץ עליו היה גדול מאוד. התורה מספרת שאחד המרגלים, וכנראה זה היה כלב, הסתובב לבד בחברון. מדרש רבותינו מלפני כאלפיים שנה מספרת שבחברון היה מסוכן! אבל כלב בחר לבקר בקברי אבותינו במערת המכפלה על אף הסכנה ובזכות תפילותיו במקום ניצל מעצת שאר המרגלים. בספר שער החצר שנכתב על ידי רבי דוד בן שמעון, עולה ממרוקו לפני כמאתיים שנה וכולו שבח ארץ ישראל, מדייק שבתורה לא כתוב מערת המכפלה אלא חברון. עצם הנוכחות של יהודי בחברון מקנה לו זכויות רבות ועוזרות לראות את המציאות באופן ישר ולהימנע מלהיסחף אחר לחץ חברתי וכדומה יהי רצון שכל הנוכחים בחברון חיילים ואזרחים ומבקרים יזכו במה שכלב זכה, ולראות את האמת.

חייל יקר

שבת שלום ומבורך

תושבי היישוב היהודי בחברון

פרשת כי תשא

נשאלת השאלה: מדוע רוצה הקב"ה להסתיר דרכי משפטו מבני אדם בעולם הזה?

ואם תאמר – מה בכך שתתבטל הבחירה החפשית – הרי בדרך כלל היא לרועץ ולמכשלה אצל בני אדם רבים?! אולי כנגד טענה זו הוסיף ה' עוד הגד אחד בדברו אל משה, ואמר "לא יראני האדם וחי" – כלומר אם יבין אדם בעולם הזה את הנהגת משפטי ה' הוא יפסיק לחיות כאן באותה מעלת אדם המרימה אותו אפילו יותר גבוה מהמלאכים. המלאך הוא שליח ה' ללא בחירה, ואילו האדם מסוגל להיות שליח ה' עם בחירה – וכמה גדול הוא כאשר הוא משיג את המדרגה הזאת.

לך חייל יקר, שבת שלום!

תושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת תצוה

חיילים יקרים ואהובים ה' עמכם.

במוצ"ש הקרוב נחגוג כולנו את חג הפורים. ביישוב היהודי בחברון ממשיכים את המנהג שהיה נהוג במשך שנים רבות לחגוג את חג הפורים במשך יומיים רצופים מפני הספק שיש לגבי החומה שהקיפה את העיר לפני אלפי שנים. ואכן, התושבים מקיימים מצווה זו בהידור רב והשמחה עולה וגואה ככל שיותר ויותר יין ניגר אל תוך הגרון......יש לצפות שתזכו לביקורים משמחים של התושבים. ננסה להבין מה מקור השמחה של חג הפורים.

נאמר בספרים הקדושים שבמילה "כיפורים" של יום הכיפורים נמצאת המילה פורים. לא רק לרמוז על פורים אלא אף יותר מכך, "כיפורים" כ"פורים", כמו פורים. כלומר שיום הכיפורים הקדוש ביותר בשנה, בו אנו מתענים ומתנהגים כמלאכים כדי להיטהר מהמעשים המקולקלים, הוא כמו פורים. ואכן, את ההשגה של יום כיפור אנו משיגים בפורים ע"י השמחה מתוך משתה היין.

כשנתבונן בסיפור המגילה נראה שהשחקן הראשי נעדר מהמגילה. אין אף לא אזכור אחד של שמו של הקב"ה שפודה ומציל את עם ישראל מגזירת המן הרשע. ואכן, באותה התקופה נגזרה על עם ישראל גזירה קשה משמים, על התבוללותם בין הגויים וגילוי חוסר אמונה בה'. מרדכי הצדיק עורר בעם ישראל את רגש האמונה ואהבת התורה עד שהגיעו למדרגת אמונה כזו שהייתה להם בזמן מתן תורה בהר סיני. מתוך ההסתר הנורא שהיה הצליחו לגלות את הנקודה הפנימית שהייתה מכוסה בגלל התערבותם בגויים. לכן, שותים יין בפורים, שכן ידוע ש"נכנס יין יצא סוד", הסוד של האמונה הפנימית והעמוקה המצויה אצל כל יהודי מתגלה מחדש בחג הפורים כפי שהתגלה בימי מרדכי ואסתר. לכן, ה' פעל מאחורי הקלעים תוך כדי הסתרת פעולותיו, כדי לגרום לעם ישראל להגיע בעצמו להכרה שגם כאשר נמצאים בשפל המדרגה יש לחפש את האור הפנימי הטמון בנו ובעזרתו להתרומם מעלה מעלה. וכשמגיעים להכרה הזו הלב פורץ בשמחה גדולה יחד עם "היין ישמח לבב אנוש", אנו מרקיעים לשחקים. וכאז גם היום, שומה עלינו לחפש את האלוקות הנמצאת פעמים בגלוי, אך לרוב בהסתר, וכל גילוי כזה מביא אותנו לשמחה גדולה.

פרשת תצוה

ב"ה

פרשת תצוה

בפרשתנו שנקרא השבת משה רבנו נמצא עדין למעלה על הר סיני ולאחר קבלת צווי מלאכת המשכן וכליו הוא נצטווה להכין בגדים מיוחדים לכוהנים אשר ישרתו במשכן. בנדון זה הכתוב אומר באחד הפסוקים "וחגרת אותם אבנט, אהרון ובניו, וחבשת להם מגבעות והייתה להם כהונה לחוקת עולם..." (שמות כ"ט, ט'). מפסוק זה למדו חז"ל שרק בהיות הכהן מלובש בלבושים המפורטים בפרשתינו, כהונתו כשרה, ואם יחסר ממנו אפילו בגד אחד בלבד, עבודתו פסולה. בלשון אחרת אין הכהן רשאי למלא את תפקידיו בלי מדיו כמו שחייל אינו רשאי לשרת בשרות צבאי בלי מדים.

נשאלת השאלה מדוע מקפידה התורה כל כך על מילוי תפקידי כהונה במדים דווקא? בלי לדעת בוודאות, הסברה נותנת להבין, שתועלת המדים היא לחייב את לובשיהם להתנהגות יותר רצינית ויותר אחראית. הם משמשים תזכורת לו ולכל הסובבים אותו שכעת הוא בתפקיד ואין הוא חפשי להסיח את דעתו מעובדה זו.

כהן גדול, למשל, ביום הכיפורים כאשר כל עם ישראל תולים את תקוות כפרתם בשלמות עבודתו ובטהרת כוונותיו הנדרשות בבצוע עבודה זו – האם רשאי הוא להסיח את דעתו מכל האמור? הרי כל פגם בעבודתו או בכוונותיו יכול לגרום אסון לאומי – יתכן מאוד שבהשקפת התורה אכן מדיו המיוחדים של אותו היום – בגדי בד (לבן) – מסוגלים לסייע לו בשעות הגורליות ההן.

יותר מזה הוסיפו לנו חז"ל שכאשר כוונותיו של הכהן נמצאות מכוונות כנדרש, כל בגד מבגדי הכהונה מתלבש בכח רוחני ומכפר על עון מיוחד. וכך אמרו (בגמרא מס' זבחים דף פ"ח עמ' ב') "למה נסמכה פרשת הקרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך מה קורבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים".

בהר סיני, עוד לפני ההתגלות בה נאמרו עשרת הדיברות, הועיד ד' לעם ישראל יעוד באומרו "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו'). מאז כל יהודי ויהודיה נתמנה לשמש את ד' בעבודת הקודש של קירוב כל באי עולם אל בוראם ית"ש. לתועלת מלוי התפקיד הזה נמסרו לנו מדים – לגברים ציצית (ומאוחר יותר כפות לכיסוי הראש), ולנשים לבוש צנוע.

עלינו לשמוח בהיותנו חיילים בצבא ד' ובמסגרתו נבחרנו לתפקידי כהונה; וכבוד לנו לענוד את המדים המיוחדים שנועדו לסייע במילוי תפקידנו.

חייל יקר, שבת שלום!

מתושבי הישוב היהודי בחברון

פורים

חג גילוי הרזים

תושבים יקרים ואהובים חג הפורים קרב ובא ועצם המחשבה על השמחה הגדולה של החג מגבירה את ההתרגשות והציפיה.

"נכנס יין יצא סוד" הוא היסוד של חג הפורים , חג שכולו הופעה וגילוי אור אלוקי נפלא דווקא מתוך ההסתר. ואכן, כשיש הסתר באופן טבעי משמעו שיש משהו שנמצא מעבר למסתור הזה.

כפי שראינו בהר סיני "הנה אנכי בא אליך בעב הענן", "הר סיני כולו עשן", "האלוקים אמר לשכון בערפל", ההופעה האלוקית הגדולה ביותר " כי מן השמים דברתי עמכם", באה מתוך הענן וההסתר. הנסיון של האדם הוא להגיע לגילוי של האור הגדול מעבר למצבים המסובכים והקשים.

לכן, שואלת הגמרא: " אסתר מן התורה מניין?", אין הכוונה ביחס לגזרה שנגזרה בזמן אסתר, אלא ביחס לגאולה וההצלה מידי המן הרשע על כך שאלה הגמ' היכן היא "רמוזה" בתורה.

ועל כך עונה הגמרא : " ואנכי הסתר אסתיר פני מכם", ה"אנכי" ה' אלוקיך" נמצא מעבר להסתר הזה. את הסוד הזה גלינו בימי מרדכי ואסתר. "הדור קבלוה בימי אחשורוש", חזרנו וקיבלנו את התורה "אנכי ה' אלוקיך" ושאר הדברות מתוך עומק ההסתר. קבלת התורה מאהבה במדרגה היותר גבוהה באה דווקא מתוך הגזרה הקשה.

עמלק הרשע שם "יד על כס י-ה" , וניסה למנוע מאיתנו להגיע לחלק הנסתר והעליון של ההכרה האלוקית שבשם ה' – "י-ה". וכן עשה המן הרשע ממשיך דרכו, כשחישב את החודש בו יוכל להשמיד את עם מרדכי, מצא שבחודש אדר נפטר משה שהאיר לכל עם ישראל את התורה, ובכך חשב להגביר את החושך וההסתר.

ברוב שנאתם לישראל טעו לחשוב שההסתר בא מתוך כעס ודחיה של הקב"ה את עם ישראל. אולם, הוא לא ידע שמעבר להסתר הזה יש אור גדול שבחודש זה האירה הנשמה הגדולה של מוסר התורה משה רבינו.

לגילויים אלו אנו מגיעים מתוך היין בגימטריה "סוד" ,זהו סוד שרק ישראל עם קדשו של הקב"ה יכולים להגיע אליו מתוך היין, השכרות מסירה את המסכות ובאה לבטא את הגילוי של המעבר להסתרות.

מספר הדגשים הלכתיים לקראת החג:

השנה פורים חל במוצ"ש, וישנם פוסקים שאומרים שלפני קריאת המגילה יש לברך ברכת מאורי האש על מנת שלא להנות מהאור לפני הברכה. כל גבאי ינהג לפי המנהג הנהוג בבית הכנסת.

קריאת המגילה – בפסוקים שבהם יש ספק לגבי מילה כזו או אחרת, כאשר חוזרים על המילה ראוי לחזור מתחילת הפסוק ולא די באמירת המילה בשתי הגרסאות.

משלוח מנות – כאשר אישה סומכת על המשלוח המשפחתי כמשלוח לשכנתה, יש לציין בפני השכנה שהמשלוח כולל אף את חלקה של האישה.

אין שולחים משלוח מנות לאבל.

משתה ושמחה – אין יוצאים ידי חובה במיץ ענבים. לכתחילה יש לשתות יין ,אולם יוצאים ידי חובה גם במשקאות מבסמים אחרים.

מצווה להרבות במתנות לאביונים מאשר משלוח מנות.

פורים מרומם ושמח לכל בית ישראל

פרשת תצווה

בס"ד

פרשת תצווה – פרשת זכור

השבת בסיום קריאת פרשתנו- פרשת תצוה- נוסיף לקרוא למפטיר גם פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק" הכתובה בספר דברים(פרק כ"ה). לרגל קריאה זו נהוג לכנות את השבת הזאת בכינוי "שבת זכור".

לפני חודש קראנו בפרשת בשלח(ספר שמות פרק י"ז) איך באו העמלקים להלחם בישראל בהיותם חונים ברפידים- התחנה האחרונה לפני בואם להר –סיני . אין כתוב שם המניעים למלחמה הזאת מצד עמלק אולם הכתוב בסיומה של הפרשה ההיא אולי יוכל ללמד דבר מה בנדון: וכך כתוב: "ויאמר ד' אל משה : כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים. ויבן משה מזבח ויקרא שמו ד' נסי. ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לד' בעמלק מדר דר". מהדברים האלה ניתן להבין שרצה עמלק להלחם נגד ד' והואיל ומלחמה חזיתית כזאת מן הנמנעות היא, האופציה היחידה הפתוחה לפני שונאי ד' היא להלחם ולהשמיד את ישראל עמו יחודו- הרי "אין מלך בלי עם".

מפתיע אם כן לקרא בפתיחת פרשת זכור (המפטיר של השבת) את הלשון המופיעה שם בספר דברים:"זכור את אשר עשה לך עמלק..." ובהמשך, "...תמחה את זכר עמלק מתחת השמים". נסוח זה של הדברים קורא לנו לאייב את עמלק בגלל פגיעתו בנו: אולם זו קריאה האומרת דרשני. גם מתוך הבנה שהלחימה אז של עמלק היתה בפועל כלפי ישראל היינו מצפים להיות נתבעים לזכור שכוונת העמלקים היתה בעיקר למחות את שם ד' מתחת השמים. הרי תכונת עמנו היא לשכוח ולסלוח ולבטל את האיבה כלפי אומות העולם למרות שפגעו בנו בעבר ולנסות ליצור עמהם קשרי ידידות. לעומת זאת מסוגלים אנו למסור את הנפש ובלבד שיהיה בכך נימה של קדוש השם. לכן לכאורה היה מתאים יותר שיכתב "זכור את אשר כיוון עמלק לפגוע בד' תוך כדי מלחמתו בישראל".

על מנת ליישב את הקושי המוצג כאן נראה לומר שמגמת התורה בכל פרקיה ופסוקיה חנוכית היא, וגם כאן נמסר לנו מסר חנוכי חשוב והוא לדעתנו כדלקמן:

האוהב את ה' חייב לאהוב את עמו ישראל באהבה רבה, כפי שאוהבו הבורא עצמו: ומי שאוהב את ישראל אהבה טבעית ואמיתית אינו יכול שלא לשנא את פוגעו שנאה טבעית המונעת ממנו לשכוח ולסלוח על מעשי האיבה של אותו פוגע. מכאן מצות מחיית עמלק ענף היא של מצות אהבת ישראל וממילא גם ענף של מצות אהבת ד'.

הרי בטאו רבותינו ז"ל את הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין ישראל והבורא באומרם:" קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד (אחד)"(זוהר פרשת אחרי דף ע"ג עמ' א') והוסיפו עוד ואמרו: "כל המקלל את ישראל כאילו מקלל את פני השכינה ששמו מעורב בשמם"(במדבר רבה סימן כ' אות כ')

המסקנה המתבקשת מהנ"ל היא שכל נסיון לשכוח ולסלוח את איבת אויבינו מהוה פגיעה קשה במצות אהבת ד' ובמצות אהבת ישראל.

"זכור את אשר עשה לך עמלק... לא תשכח!"

חייל יקר,

שבת שלום ומבורך וחג פורים שמח!

תושבי היישוב היהודי בחברון

פרשת תצוה- פרשת זכור

בס"ד

פרשת תצוה- פרשת זכור

" בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו..." וכך היה גם בדור של משה רבנו. שנים היו אז אויבי ישראל המובהקים- פרעה מלך מצרים ועמלק. ואנו שואלים מדוע ביחס לראשון מצווים אנו בתורה לזכור רק את יום צאתנו מרשותו; לעומת השני, שלגביו נצטונו לזכור מה שעשה לנו, ועוד למחות את זכרו " מתחת השמיים"? האם גזרות פרעה הטיבו לנו יותר מהתקפת עמלק בנו בהיותנו בדרך במדבר?!

נרחיב את שאלתנו ונגיע למגילת אסתר. כל ילד יצביע על המן כזוכה בתואר "הרשע" של המגילה אף על פי שאגרות השמד נחתמו בטבעת המלך ואף הוא- המלך אחשוורוש- ישב ושתה "לחיים" בצאת השליחים עם המסר שמותר להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים...". מדוע אם כן נדון המן כרשע יותר מאחשוורוש?!

לפתור את התמיהות הללו נציע שיש לבחון בשני סוגי אנטישמיים- שונאי ישראל . יש שונא וטענתו עמו-"היהודים קמצנים"- "היהודים מנצלים אותנו", " זרים הם היהודים והם עולים עלינו" ועוד ועוד וכדומה. ויש שונאי לשמה –" ללא טענה מוצהרת אלא שנאתו בדמו ובנפשו ואינו מסוגל להשתחרר ממנה.

לא יועיל שום ויתור או שום פשרה או שום משא ומתן להמתיק ולהרגיע את "החולי" התהומית שהוא מרגיש בקרבו כלפי העם היהודי.

שיגשוגם של בני ישראל בארץ מצרים עורר בעם המצרי קנאה שהתפתחה לשנאה ולמרות שפרעה בעצמו הרוויח משגשוג זה נאלץ הוא להכנע, לעמו מתחת איום של מרד, ולהפעיל גזרות אנטי ישראליות שלבסוף הביאו לשעבודים. הואיל וכלכלת מצרים התבססה על עבדות (המקום נקרא " בית עבדים") התביעה לשלח את עם העבדים, אפילו ל-3 ימים בלבד, הייתה בלתי סבירה; ועל כן התעקש פרעה בסרובו, יוצא שאם היתה שנאה אצל פרעה כלפי בני ישראל היא לא הייתה בלתי מוסברת לעצמו ולאחרים.

בהשוואה לתאור זה נצייר תמונה של עם הנמצא במדבר שומם, ללא מגע כלל עם עם אחר, ופתאום מותקף הוא מעם אחר במלחמה חסרת כל מניע שבגללו מקובל להכריז מלחמה. המסקנה- כנראה שמורה אצל המתקיף שנאה "לשמה"; והיא התמונה של מלחמת עמלק. אין פלא, אם כן, שהוא (עמלק) נחשב לאויב מספר אחד של עם ישראל ואלוקיו.

בחזור למגילת אסתר נמצא שם שאמר המן למלך אחשוורוש"... ולמלך אין שוב להניחם; אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף בסוף אשקול... להביא אל גנזי המלך"( שם ג'/ח-ט). הבין המן בצדק שבניגוד לעצמו אין בקרבו של המלך אותה "שנאה לשמה"; ועל כן מה שקובע אצלו היא הכדאיות להשאיר היהודים במלכותו- כן או לא (אינטרסנטיות).בדיקה מדויקת במה שכתוב שם תגלה שאולי הבין המלך שהצעתו של המן היתה "לאבד" את היהודים על ידי מכירתם כעבדים, ובכך להביא רווח עצום לאוצר המלכות. ואף הציע המן בנדיבות בלתי רגילה, לתת מכיסו מידית סכום עתק כמקדמה למלך על העסקה הזאת.

כאשר נודע למלך שנכתב בחותמו "להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן", שאל הוא את אסתר מי חתם על גזרה כזאת, וכעס מאוד על המן שרימה אותו.

אם לא היה מקבל המן את משאלת ליבו בערמה זו היה בוודאי מחפש עוד ועוד תחבולות; אם כן היש פלא מדוע הוא מוכתר בתואר " הרשע" ולא אחשוורוש.

עולה מדיוננו שבכל דור ודור, גם בדורנו, מחויבים אנו להכיר ולדעת את האויב- האם הוא מסוג עמלק והמן האגגי (מצאצאי עמלק); או שמא הוא מהטיפוס של פרעה ואחשוורוש.

אם הוצע לאויבנו הערבים "פשרה" של ויתור על יותר מתשעים אחוז של חלקי ארצנו ששוחררו במלחמת ששת הימים, וסרבו לקבל זאת- באיזה סוג אויב מדובר לדעתכם?

חייל יקר, שבת שלום!

תושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת תצווה

בס"ד

פרשת תצווה

אנחנו נמצאים בחודש אדר, חודש שנאמר בו: מרבים בשמחה. במגילה כתוב: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". חז"ל דרשו בגמרא ש"אורה, זו היא התורה. התורה מאירה את דרכו של האדם, התורה מאירה את כל העולם שלנו באור רוחני.

כשהיה בית המקדש קיים, אור התורה – אור החכמה יצא מבית המקדש. כשהיה הכהן מדליק את המנורה במקדש האור הרוחני – אור התורה – אור האמונה היה מתפשט בכל העולם, על כן ירושלים נקראה "אורו של עולם".

בפרשתנו עם ישראל נצטוו להביא שמן זית זך כתית למאור בשביל מנורת הזהב שהיתה סמוך לקודש הקודשים במשכן.

השמן מסמל את החכמה וכשהשמן הוא זך נקי מכל התערובות הוא מאיר טוב, כך חכמת ישראל שהיא נקיה וטהורה אז היא מאירה את העולם.

בהמשך הפרשה מדובר על הכהנים ובגדי הכהונה. הכהנים הם הסמל של אור התורה בעם ישראל – הכהנים לא קיבלו נחלה בתוך ישראל ועיקר עבודת הכהנים היתה עבודת הקודש במקדש ולימוד התורה וערכיה והנחלתם לעם ישראל.

הכהנים היו מפוזרים בכל ישראל בשביל להרבות מוסר ערכים וחינוך בכל מקומות ישראל אבל מקומם העיקרי יצא מביהמ"ק, משם יצאה השראת השכינה משם יצאה אורה של תורה.

הרמב"ם כותב שכל מי שרוצה וחשקה נפשו להיות כשבט הלוי – הכהנים ידבק עצמו בתורה וימסור נפשו עליה ואז יזכה לכתר התורה.

גם היום זקוק עם ישראל לאנשים שיהיו דבקים בתורה באור המוסר וילמדו את שאר העם העוסק בעניינים מעשיים את דרכה של התורה יוסיפו רוח ומוטיבציה וירוממו את האמת והאמונה בתוך עם ישראל ויכוונו אותנו חזרה אל הקודש והמקדש אל השראת השכינה אל המנורה הטהורה ואל אור הדעת והחיים.

לך חייל יקר – שבת שלום!

משנכנס אדר מרבין בשמחה... J

מתושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת תצוה

בס"ד

פרשת תצוה

"ואתה תדבר אל כל חכמי לב ועשו את בגדי אהרון לקדשו לכהנו לי"

"ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט"

בפרשת השבוע שלנו אלוקים מצוה את משה להכין לכהנים שיעבדו במשכן במדבר ויותר מאוחר בבית המקדש בירושלים, בגדים מיוחדים מאוד.

לכהן רגיל: מכנסי בד, כתנת תשבץ, אבנט ומגבעת ולכהן הגדול – הכהן הראשי נוספים גם: ציץ, מעיל, אפוד וחושן.

התורה מפרטת בדיוק מאילו חומרים יעשו הבגדים (זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש – בגדים יקרים מאוד ואבנים – יהלומים מיוחדים ביותר) ובאיזה גודל וצורה יעשה כל חלק וחלק מבגדי הכוהנים.

בבגדים אלו, ורק אלו יכלו הכהנים לעבוד את עבודתם. כהן שהוסיף או גרע מהבגדים שצריך ללבוש התחייב במיתה.

ויש להבין מה זה כזה חשוב? מה יקרה אם יחסר בגד אחד או שיוסיפו משהו? העיקר זו הכוונה, למה זה כזה חמור עד כדי כך שאותו כהן מתחייב במיתה?!

צריך להבין שתפקיד הכהנים בעובדתם בבית המקדש הוא לתווך בין ריבונו של עולם לעם ישראל, להיות שליחי הציבור בעבודת המקדש, כשאדם בא לבית המקדש רצונו להפגש עם רבונו של עולם ולא עם כהן פלוני או אלמוני, הכהן בעבודתו הוא לא אדם פרטי לא אדם אגואיסט, אלא אדם שמייצג את כולנו, את כל עם ישראל, הכהן הוא אדם ששוכח את עצמו וזוכר את האחרים, זה אדם שעניינו לעשות חסד, להיטיב, לאהוב את כולם, ולכן כל כך חשוב שהבגד שהוא לובש יהיה בגד מיוחד שמבטא את היותו נציג הציבור ולכן לא שייך שכל כהן יעשה מה בראש שלו ויחליט שהיום בא לו ללבוש דוקא את החולצה האדומה או את הכובע השחור.

וכמו הכהנים כך גם חיילי צה"ל, הם לא אנשים פרטיים. כשנכנסים לבקו"ם כל אחד מגיע עם הטישרט שלו והג'ינס שלו, וזה עם העגיל באוזן וזה עם הפירסינג בלשון אך כשיוצאים מהבקו"ם כל אחד לבסיסו כולנו ירוקים, כולנו זהים עם אותם בגדים , אותם צבעים, כולנו שייכים עכשיו לצה"ל למדינת ישראל , כולנו "רכוש צה"ל" (ואגב חייל שפוגע בעצמו יכול לעלות למשפט על כך שהוא פוגע "ברכוש צה"ל") מיצגים את כל עם ישראל ולכן יש להם מדים מיוחדים שמבטאים את היותם נציגי הציבור, שלוחי הציבור שזוכים לשמור על מדינת ישראל, שנותנים לנו ולשאר אזרחי המדינה את היכולת לישון בלילה בשקט ולנהל אורח חיים תקין, כי יש מי שדואג לבטחוננו.

לך חייל יקר, שבת שלום וברוך הבא!

מתושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת תצוה

"ואתה תדבר אל כל חכמי לב ועשו את בגדי אהרון לקדשו לכהנו לי"

"ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט"

לכהן רגיל: מכנסי בד, כתנת תשבץ, אבנט ומגבעת ולכהן הגדול – הכהן הראשי נוספים גם: ציץ, מעיל, אפוד וחושן.

בבגדים אלו, ורק אלו יכלו הכהנים לעבוד את עבודתם. כהן שהוסיף או גרע מהבגדים שצריך ללבוש התחייב במיתה.

לך חייל יקר, שבת שלום וברוך הבא!

מתושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת תרומה

ב"ה

פרשת תרומה

השבת נקרא את פרשת תרומה. התורה מספרת על ציווי הקב"ה לקחת "זהב וכסף וכו'"... דברים גשמיים ולעשות מהם מקדש לקב"ה ,"ועשו לי מקדש", והקב"ה מבטיח "ושכנתי בתוכם" שישכון בתוך המקדש שייבנה מאותם דברים. נשאלת השאלה למה הקב"ה שההתגלות שלו רוחנית, והוא הקב"ה נמצא בכל מקום כמו שכתוב "את השמיים ואת הארץ אני מלא"(ירמיה) מדוע הקב"ה מצווה לעשות מקום מיוחד להשראת שכינתו, לגלוי הרוחניות? למה לעשות משכן, ואחר כך לבנות בית מקדש מאבן בירושלים ששם תהיה עבודת ה'? אפשר לעבוד את הקב"ה בכל מקום בעולם בעבודה רוחנית עפ"י הלב?

אלא שהקב"ה רצה שדווקא בעולם הזה שיש לו גבול, הכח הרוחני יתגלה. זה הדבר המיוחד שבמקדש, שהגבול והסוף נפגשים באין סוף. הכח הרוחני נפגש עם המציאות הפיזית וזה ממש דבר אלוקי.אחד הניסים שהיו במקדש זה שמקום ארון הברית בקודש הקודשים היה באורך 5 מטר ובדי הארון(המקלות שהיו לאורך הארון) היו 5 וחצי מטר, זה היה לגמרי מעבר לטבע אבל בתוך הטבע. זה מה שה' רוצה שאת כל הרוחניות נכניס בעולם הזה ואז העולם שלנו יהיה עולם אלוקי ובעזרת ה' מדרגה זו תתגלה בבית המקדש השלישי שיהיה נצחי ולא יחרב.

במהרה בימינו אמן.

חייל יקר!

שבת שלום ומבורך

תושבי הישוב היהודי בחברון