העקידה
"ויהי אחר הדברים האלה וה'
נסה את אברהם...
ויאמר קח נא את בנך את יחדך אשר
אהבת... והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך"
מהי העקידה? לקחת את הבן- שלו
ציפו עשרות שנים,ולעקוד אותו?
הצו האלוקי לעקוד את יצחק ממוטט
את כל אשר ידע אברהם בחייו ואת כל אשר לימד לאחרים, הוא הלוחם הגדול בעבודה זרה
ובהקרבת אדם, איש המוסר והחסד הגדול, שאפילו על רשעים גמורים כמו אנשי סדום מוכן
לנסות למצוא איזו נקודת זכות שתתן הצדקה להמשך קיומם ולנסות למנוע את מהפכת סדום.
אברהם אבינו הזה, עכשיו מקבל "בשוויון נפש" את הצו האלוקי – לרצוח את
בנו. לא סתם בנו, אלא בנו יחידו ממשיך דרכו שאמור להמשיך לעולם את כל האור, האמת
והטוב שאברהם אבינו החל להאיר בעולם;
להעלות לעולה = רצח!!! דבר שלא יעלה על הדעת של שום
אדם, לרצוח!? לרצוח את בנך!? כל אדם נורמאלי לא מעיז לחשוב בכיוון הזה בכלל.
והנה, אברהם אבינו – שומע את
הציווי האלוקי, ובלי להתבלבל בזריזות וברצינות משכים בבוקר יחד עם בנו יצחק ומתחיל
ללכת לעבר הר המוריה, הוא לוקח איתו סכין ועצים, ע"מ לקיים את מצוות
בוראו.
במעשה זה אברהם אבינו עוקד את
כל הרגש האנושי, המוסר האנושי, ומעלה אותו באש ומציב במקומו את הצו האלוקי. למעלה
מכל הרגשות שלנו, המחשבות שלנו, והשאיפות שלנו, למעלה מכל זה יש את האמת האלוקית
והיא ואין בלתה.
אנחנו לא אוכלים חזיר בגלל שזה
מגעיל אלא כי כך ה' ציווה, אנחנו לא שומרים שבת כי זה נחמד וכיף שיש יום מנוחה,
אלא כי כך ה' ציווה; כמובן שאנחנו רוצים להתקרב ולטעום מה הטעם של המצוה, מה הערך
ומה עניינה , אך קודם כל המצוה היא מצוה אלוקית.
כמובן שהעקידה אינה מסתיימת
במות יצחק – "וירא אליו מלאך ה' מן השמים – אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו
מאומה" פשוט ומובן שרק כך זה יכול להסתיים, הרי אסור לרצוח, אולם הצו
"לא תרצח" כהוראה מוסרית אנושית – מת! הוא קם לתחייה כצו אלוקי שיונק את
תוקפו ואמיתותו לא מהבנות והרגשות מתחלפות של אדם, שהוא עובר ובטל מהעולם, אלא
מהאלוקות שמעל האדם, המוחלטת והנצחית.וכך חי אברהם אבינו אבי האומה את חייו .לא בתור
חיים עם מוסר "רגשי-אנושי" אלא חיים של מוסר אמיתי אידיאלי-אלוקי.
על גבי זה אנחנו נקראים להתרומם
ולחיות את נועם ה' במחשבותינו ובהרגשתינו!
חייל יקר! שבת שלום,
הישוב היהודי בחברון
