אמר הקב"ה לאברהם אבינו "לך לך
מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".
ומפרש רש"י: לך לך – להנאתך ולטובתך!
ונשאלת השאלה- למה אברהם צריך לשמוע שזה
להנאתו, אם הקב"ה ציווה- צריך לעשות בלי שאלות, כמו שראינו בעקדת יצחק שם
אברהם נצטווה לעקוד את בנו ולא הייתה אמירה –"לך" .אלא צריך לדעת שכל
ציווי אלוקי הוא- "להנאתך ולטובתך", הקב"ה לא צריך את המצוות שלנו-
אנחנו צריכים אותם!.
משל לרופא שאומר לחולה מה לאכול ומה לא
לאכול והחולה מקיים את הוראות הרופא- לטובתו כי הוא צריך לדבר ולא הרופא. לכן באה
מיד עם הציווי- האמירה –"לך" וגם אם נראה במבט ראשון ובהרגשה הנפשית
שהדבר אינו לטובתי ולהנאתי כי יש קושי לעזוב ארץ, מולדת ומשפחה – בסופו של דבר גם
אם יש קושי – יש כאן הנאה וטובה.
ומשל לאבא השולח את בנו לבית הספר ולילד
נראה הדבר קשה, קשה לו ללכת יום יום וללמוד אותיות ומילים ובקטנותו אינו מבין למה
הוא צריך את זה אך הוא מאמין לאביו שהדבר- להנאתו ולטובתו וכשגדל רואה ומבין כי
הדבר היה להנאתו ולטובתו. גם בדורנו ממשיכה האמירה האלוקית לאברהם ללכת אל ארץ
ישראל ולרשת אותה וליישבה- וזה להנאתנו ולטובתינו.
גם כשהדבר נראה קשה ומורכב מאמינים אנו
אבינו שבשמים שכמו שעזר לאבותינו- אברהם, יצחק ויעקב וכמו שעזרנו עד עכשיו, כך
ימשיך לעזרנו בירושת הארץ הזאת.
