בס"ד
פרשת תולדות
פרשת
השבוע "תולדות" עוסקת בתולדות שני אחים מפורסמים – יעקב ועשיו. הם נולדו
כתאומים, אך כבר בגיל צעיר נפרדו דרכיהם. יעקב היה איש צדיק ותמים, השואף להמשיך
בדרכם של אבותיו אברהם ויצחק; בעוד עשיו קבע את האלימות לסוגיה כמוטיב המרכזי
בדרכו. הוא לא ייחס חשיבות לערכי הנצח, והדגיש את הנאות ההווה וסיפוק יצריו.
כמו
במקרים רבים כאלה, השאלה היא מי יהיה ה"בן הממשיך"; וכאן עלתה השאלה -
מי ימשיך לשאת את השליחות המשפחתית של האבות אל הייעוד הגדול המצפה לה. יעקב חשש
כי השליחות תוטל על עשיו (שנולד מספר דקות לפניו), אך אופיו ודרכו של עשיו הוכיחו
בצורה ברורה כי הוא אינו מתאים לה והוא עלול להכשילה. כדי לברר את השאלה הזו הוא
העמיד את אחיו בפני בחירה: מה הוא מעדיף:
נזיד עדשים – או את הבכורה? עשיו בחר מיידית בנזיד העדשים (סיפוקי הרגע)
וביזה את הבכורה (השליחות הערכית לעתיד), והוכיח כי הוא אכן אינו מתאים לה. כדי
לממש את הבחירה הזו יזמו רבקה ויעקב מהלך שנועד להעביר אליו את ברכותיו של יצחק.
מהלך
זה נראה כהולכת שולל, אך תגובותיו של יצחק מוכיחות כי בסופו של דבר הוא הסכים
להעניק את הברכות ליעקב (ויתכן שאף הבין מלכתחילה שהוא מברך את יעקב, בדבריו
"הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו".) בסוף הפרשה העניק יצחק פעם נוספת
ברכות ליעקב בנו – והפעם בגלוי ובדעה צלולה; בברכות אלו הוא העניק ליעקב את ברכת
הארץ - ארץ ישראל: "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ;
וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ: לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. קוּם
לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם
אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ. וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ,
וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן-לְךָ
אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ- לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ
מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם".
שליחות
המשך הדרך הוטלה על יעקב, הוא ישראל. דודו ישמעאל ואחיו עשיו הורחקו ממנה.
ההיסטוריה הוכיחה כי אכן עם ישראל הוא שהעניק לארץ הזאת את שמה, זהותה והגדרתה. עם
ישראל הוא העם היחיד שהתייחס לארץ כאל יחידה גיאוגרפית ומדינית מוגדרת, שהקים בה
מדינה עצמאית (כבר לפני אלפי שנים), והוא העם היחיד שעבורו הארץ היא ארץ
המולדת היחידה. עמים רבים כבשו את הארץ מאז – הרומאים, הביזנטים, הערבים, הצלבנים,
התורכים ועוד; אך היסודות לזהותה של הארץ, ארץ ישראל, הונחו כבר אז, באותם ימים
רחוקים המתוארים בפרשתנו.
חייל יקר, שבת שלום!
תושבי הישוב היהודי
בחברון
