בס"ד
פרשת חיי- שרה
נסתיימה פרשת "וירא" שקראנו לפני שבוע בפרשיה
קטנטנה בת 4 פסוקים בלבד בה מתועדות תולדות נחור אחי אברהם. הוא זה שהחליט להישאר
באור כשדים, בסביבה האלילית העוינת לאברהם
אחיו, בשעה שאביו תרח יצא משם עם אברהם ושאר בני המשפחה ללכת ארצה כנען.
מסתבר שגם הוא עם הזמן עזב את מקום מגוריו והגיע לעיר חרן
שם התיישב אביו מקודם כשלא המשיך את מסעו לארץ כנען.
הפרשיה הזאת נכתבה מיד אחר מעשה העקידה והסמיכות הזאת נתנה
לחכמנו ז"ל להבין שלא הייתה מגמת התורה לתעד בה תולדות נחור אלא רק לספר על
לידת רבקה, נכדה של נחור, העתידה להיות אשת יצחק אבינו. וכך מהלך העינינים:
יצחק נעקד על המזבח אבל בסופו של דבר לא נשחט כקרבן אדם,
ירידתו מן המזבח העלתה אצל אביו אברהם הרהורים קשים. חשב
אברהם בלבו, אילו היה נשחט יצחק הרווק בן ה 37 (באותה שעה) מי היה ממשיך את המפעל
הגדול שלו להפיץ את שם ד' האחד והיחיד בעולם( המונותיאזם) עכשיו הוא נצול אבל אין לדעת מה יהיה בעתיד, על כן חייבים
להשיאו לאשה מיד על מנת שיוליד ממנה בנים ממשיכים. מצד שני האם בנות כנען, המקולל על
ידי נח, ראויות לכך? גם אם הבנות הסובבות
אותו כגון בת עבדו אליעזר או בנות רעיו ענר, אשכול וממרא לא היו עובדות אלילים,
בהשפעת אברהם, עדיין להן ייחוס משפחתי גרוע.
הנחתו של אברהם היתה שמדות נכנסות לגנים ועוברות בתורשה,
ולכן קשה מאוד לתקנן. לעומת דעות משובשות שניתן
יותר בקלות לתקנן על ידי התפתחות השכל של האדם.
בדיוק בשעת התלבטותו זו, הקשה, הוגד לו (אין כתוב כיצד ועל
ידי מי , לדעת חז"ל היה זה על ידי רוח הקודש), על לידת נכדה של אחיו נחור-
היא רבקה. בכך פסק אברהם להרהר ולהתלבט ושלח את עבדו שלוחו להביא את רבקה מבית
נחור אל יצחק בנו לשם נישואין.
פרשית השליחות הזאת תופשת בפרשת השבוע שלנו ששים ושבעה
פסוקים, והיא אחת הארוכות ביותר שישנה בכל התורה, יותר מספור מעשי בראשית,
בריאת אדם וחווה, חוית גן עדן, ואפילו גדולה מפרשת מתן תורה
עם הלוחות הראשונים וגם השניים ביחד.
מכאן למדנו שזיווגו
של יצחק ורבקה, שקול לפני נותן התורה ככל מעשה בראשית וכמתן תורה לבני ישראל , לפי
שכל הנברא בעשרה מאמרות, וכל הכתוב בעשרת הדיברות – הכל היה תלוי בצדיק זה וצדקת
זו אם יעמידו תולדות כמות שניהם.
ואילו חס וחלילה לא
היתה מצליחה פעולת העבד- שליח של אברהם, באותה שעה, כבר היה כל העולם מתמוטט, כי
המשכו של קיום העולם תלוי בהמשך עם ישראל קדשו.
אשרנו שנולדנו לעם הנצח ואשרי חיילי צה"ל המוסרים את
נפשם לקיים ולהבטיח את הניצחיות הזאת !
חייל יקר, שבת שלום!
תושבי הישוב היהודי בחברון
