בס"ד
פרשת וירא
בעשרה נסיונות נתנסה אבינו
אברהם והאחרון שבהם היה נסיון העקדה עליו נקרא השבת בבית הכנסת.
עם סיום מעשה העקדה
שמע אברהם את דברי מלאך ד' האומר לו: "בי נשבעתי נאום ד', כי יען אשר עשית את
הדבר הזה, ולא חשכת את בנך את יחידך, כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך...
וירש זרעך את שער
אויביו, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי" (בראשית כ"ב –
ט"ז-י"ח).
ניזכר שעד העקדה כבר
התברך אברהם מפי ד' חמש פעמים, ומתוכן ארבע פעמים הובטחה לו (או לזרעו) מתנת הארץ.
בכל אותן ההבטחות לא נזכרה אפילו פעם אחת האפשרות שמתנה זו תתממש על ידי מלחמה.
יכולנו בהחלט לחשוב שלפי התוכנית האלוקית בבוא העת יכין ד' את לבם של תושבי הארץ
לפנות את מקומם עבור ההתיישבות של זרע אברהם ללא צורך בשפיכות דמים,כפי שאכן עשו
חלק מעמי כנען.
רק עכשיו לאחר גילוי מסירותו
העלאית של אברהם לשפוך את דם בנו-ממשיכו על מנת לקיים את רצון האלוקים, נאמר לו
שהארץ תנתן לזרעו גם אם כרוכה בכך שפיכות
דמים, כי אף זה רצון האלוקים הוא; ולדבר זה כבר כינו חז"ל בתואר "מלחמת
מצווה".
וכל כך, כיון שיודע
בורא עולם שההתיישבות היהודית בארץ היא המפתח לגאולת כלל האנושות כמרומז בסיום
הפסוקים הנידונים לעיל: "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ".
הואיל וחלק ניכר של
האנושות שקועה בסבל וכאב בגלל כפירתה האמונית ושחיתותה המוסרית מוצדק בעיני בורא
עולם אדון הכל- להוריש את הארץ לזרע אברהם אפילו במחיר דמים במידה ולא יסכימו רשעי
הגויים לרצון האלוקים.
אשרינו, מצד אחד
שזוכים אנו בזמננו לראות בהתגשמות נתינת הארץ בחזרה לבעליה האמיתיים; ומצד שני צר
לנו שזו מתממשת עדיין בשפיכות דמים בגלל רשעת הגויים.
תודתנו נתונה לחיילי
צה"ל וכוחות הבטחון המתמסרים בכל עת לממש זכותנו על הארץ שנקבעה על ידי בורא
שמים וארץ, יהי חילם ברוך וששומר ישראל ישמור עליהם מכל פגע רע ומכל תקלה; וישלח
להם ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם!
לך חייל יקר – שבת
שלום!
מתושבי הישוב היהודי
בחברון
