בס"ד
פרשת
"וירא"
חיילים יקרים ואהובים
שלום וברכה!
בפרשיות הבאות אנו נפגשים
עם ענקי הרוח שהיוו היסוד והשורש לעמנו המיוחד. לא לשווא מכונה כל אחד מהאבות אברהם,
יצחק ויעקב, בשם "אבינו". כפי שאמרו חז"ל בגמרא "אין קורין אבות אלא שלושה". כל אחד מהשלושה
תרם רבות לעיצוב דמותו ותכונתו של עם ישראל על פי מידתו המיוחדת. אברהם אבינו הנחיל
לנו את מידת החסד. נתינה ללא אבחנה בין רשע לצדיק בין אוייב לאוהב. כפי שנקרא
בפרשה הקרובה, אברהם אבינו חס על אנשי סדום, למרות הסיפורים המזעזעים על אכזריותם ורשעותם,
הוא מנסה להציל אותם, תכונה זו הוריש לנו אבינו דרך הקוד הגנטי הרוחני הנמצא בכל אחד
מאיתנו.
אולם, דוקא לאור מידה
זו, מאוד תמוהה פרשת העקידה. הציווי לעקוד ולהקריב את יצחק, והנכונות של אברהם לקיים
מצוה זו, מעמידים בסימן שאלה גדול את מידת החסד של אברהם אבינו. מי שהיה מוכן ללמד
זכות על אנשי סדום, מי שארח בביתו אנשים הנראים כעובדי עבודה זרה, כשמגיע לבנו יחידו
מעלים את כל הרחמים שלו. והרי אברהם היה יכול להקשות על הסתירה בין מצות העקידה להבטחות
הרבות שהבטיח לו ה' ביחס ליצחק "כי ביצחק יקרא לך זרע" וכו', ובכך להתחמק
מהקרבת בנו על המזבח?
אולם, כדי להבין זאת
עלינו להתבונן במושג יסודי שעליו מושתת כל הקשר והחיבור העולמי "אהבה".
מאיפה יונקת האהבה בין איש לאשתו בין אדם לצאצאיו, לקרובי משפחתו? האם האהבה היא רגש
אישי הנובע מתוך מגמה אגואיסטית או מגמה של רווחיות ותועלתיות? או שמא יש מקור יותר
נעלה לאהבה?
הרב קוק זצ"ל מלמד
אותנו יסוד חשוב מאוד ואומר: כל אהבה שאינה יונקת ונובעת מתוך האהבה האלוקית השורה
בעולם מרגע בריאתו, אין אהבתו אהבה". כלומר, הקב"ה ברא את העולם והכניס
בו אהבה אלוקית אינסופית. מי שיודע להתחבר לאהבה הזו, הוא יכול לאהוב את כל האהבות
ה"ארציות" באופן העמוק והנפשי ביותר. אהבה כזו יכולה להתבסס ולהתקיים ללא
גבולות.
אהבת אב לבן ולו זה
יהיה בנו היחיד יכולה להיות קשורה בקשר אמיץ, כאשר היא באה מתוך אהבת ה'. וזאת בא ללמדנו
אברהם אבינו, ככל שאהבתי לה' עמוקה יותר כך אהבתי לאשתי לבני ולכל אהוב אחר עמוקה יותר
וקדושה יותר. לכן, הנכונות לעקוד את יצחק נבעה מתוך האהבה העמוקה ביותר לבנו, אהבה
שמבוטאת המילים "ואת יצחק בנו", "ויאמר הנני
בני”, האבה לא עומעמה כהוא זה, אלא התגברה והתעצמה יותר.
אם לא אקיים את רצון ה' סימן שאהבתי לבני אינה
מספיק עמוקה ואיתנה.
וכאהבה הפרטית כך האהבה
הכללית. האהבה הגדולה שאנו אוהבים את עמנו היונקת מהאהבה האלוקית לעמו, היא זו הנותנת
לנו, ובפרט לכם חיילינו היקרים והמסורים, את עומק הרצון למסור את כל היקר לנו למען
עמנו וארצנו. וככל שנעמיק לברר את הקשר האלוקי לעמו ולארצו, כך יגדל הרצון למסור הכל
למענו באהבה.
ויהי ה' עמכם בכל אשר תפנו ותעשו.
לך חייל יקר – שבת
שלום!
מתושבי הישוב היהודי
בחברון
