אנו עומדים להתחיל את הספר הרביעי של
חמשת חומשי תורה: ספר במדבר.
מדבר – מקום של שיממון, שקט, מוות, חוסר
חיים. מקום שהוא לכאורה ללא כל תועלת מעשית. מקום שצריך לעבור אותו כמה שיותר מהר,
אך מצד שני דוקא באותו מקום חסר חיים, נטול כל,כאשר אין מכשירים,אין טכנולוגיה,אין
עזרה מגורם חיצוני והאדם / שבט מתמודד מול עצמו, ומול החברה הסובבת אותו הוא מסוגל
להוציא את מיטב כוחותיו אל הפועל כדי להתקיים, ולגבש את אישיותו לקראת העתיד הנכסף.
הכניסה לארץ ישראל, והחיים בא"י, חיים שלמים של קדושה.עם ישראל רצה לעבור את
המדבר כמה שיותר מהר כדי להיכנס לארץ ישראל.אך לאחר חטא המרגלים התברר שהעם עדיין
לא מוכן. צריך עוד 40 שנה של נידודים ושל עמל רוחני בכדי לגבש את הזהות הלאומית
בכדי לבנות את הקדושה המיוחדת,ובשביל ליהיות ראויים להיכנס לארץ הקדושה.
בצעידה של עם ישראל במדבר היה סדר.סדר
תנועה של כל השבטים.סדר זה לא היה סדר מקרי אלא סדר אלוקי. סדר שכל ענינו בסוף הוא
לבנות את הקומה הראויה בכל עם ישראל בכדי שיוכלו לרשת את הארץ .
הראשון בסדר זה היה שבט יהודה.
מדוע שבט יהודה היה בתחילה? אומרת התורה
ונשיא לבני יהודה נחשון בן עמינדב. זהו אותו נחשון אשר הביע אמונה גדולה
בקב"ה ובהבטחתו ומתוך מסירות נפש קפץ אל המים בים סוף כדי לברוח מן המצרים
ולא פקפק בהבטחת משה והקב"ה. אם כן, בני שבט יהודה זריזים הם, במצוות ובאמונה.
יש בהם מסירות נפש אדירה,ובמצבים קשים ודאי שיש על מי לסמוך ממילא מובן מדוע הם מובילים
את עם ישראל במדבר ומהווים דוגמא לכולם כהכנה לקראת ירושת הארץ.
לאחר גלות ארוכה עם ישראל חוזר
לארצו.אמנם ההבטחה היא לארץ זבת חלב ודבש אך מה שמגלה בפועל הוא שממה.הנחשונים לא
נואשים ומתחילים לעבוד. הקב"ה הבטיח זבת חלב ודבש וזה מה שיהיה
ומתוך אותה מסירות ארץ ישראל נבנית
גם בחברון מתחילים להתישב ובונים קהילה
קטנה בכמות אך מפוארת באיכות.אמנם יש מיעוט יהודי ורוב ערבי אך מגורים ליד האבות
זה לא דבר פשוט.אין שבת שבה אין אורחים אצל אנשי הישוב אשר באו להתפלל על קברי
אבות ולאט לאט הישוב היהודי מתרחב והולך.כבר יוצאים מהחומות של שכונת אברהם אבינו
אל עבר בית הדסה.בית הדסה זהו בית חולים אשר הוקם ע"י נשות הדסה ונתן שירות
רפואי ללא תשלום לכל הפונים בין יהודים ובין ערבים. הנבואה של עם ישראל השב לארצו
הולכת ומתממשת ובמיוחד עם היחסים החמים והקרובים בין יהודים לערבים.
בחודש אב תרפ"ט החלו פרעות ביהודים
ע"י הערבים.הם לא חסו על אף אחד לא על ילדים ולא על נשים והרסו שדדו ואנסו.
מהקהילה היהודית לא נשאר זכר עם ישראל עזב את חברון.ב"ה במלחמת ששת הימים
החזרנו בחזרה את שני ערי הקודש ירושלים וחברון.קבוצה קטנה של חלוצים החליטה לחדש את
ההתישבות בעיר ואין תאריך יותר ראוי מאשר פסח.
כאשר כולם עסוקים בניקיון הבית הם
עסוקים בלמצוא בית...מקום אשר יוכלו לחגוג את הפסח .לאחר חיפושים רבים נמצא מקום
בלב חברון "מלון פארק" וסגרו עיסקה.
כך בעצם החלה ההתישבות החדשה בישוב
היהודי .
הממשלה אשר הבינה שכוונת החלוצים רצינית
הגיעה איתם לידי פשרה וכך הוקמה קרית ארבע אמנם קרוב מאוד אך עדיין רחוק.
כדי לגור סמוך לאבות כנראה שצריך קצת
יותר עקשנות שכן אישור מגורים בחברון עדיין לא ניתן.משפחת נחשון משפחה חבדית מקרית
ארבע אשר איבדה את בנה החליטה לקבור אותו בחברון למרות שלא היה אישור לכך.האם לקחה
את בנה מבית הטהרה בירושלים והתחילה לצעוד לכיוון חברון. החיילים שהיו בדרך לא
ידעו מה לעשות .ניסו לדבר איתה ,לשכנע אותה אך שום דבר לא עזר האם היתה נחושה
להחזיר את הנוכחות היהודית לחברון בכל מצב.ואכן לא עזר כלום והיא הצליחה לקבור את
בנה בחברון.וממילא קבעה את תחילת ההתישבות החדשה בחברון.אל בית הדסה נכנסו במבצע
סודי בלילה מאוחר מאחורה ובבוקר כשהחיילים קמו פתאום גילו שיש להם שכנים חדשים.
לאחר כמה ימים ניתנה ההוראה שהנשים
והילדים ישארו והגברים יצאו,מתוך מחשבה שמהר מאוד המשפחות יתאחדו בקרית ארבע אך
רוח החלוצויות לא הירפתה והמשפחות החזיקו מעמד.
בעש"ק פרשת אמור לאחר תפילת ליל
שבת שהיתה מחוץ לבנין התקיפו מחבלים מתפללים שבאו לחזק את הנשים. ששה אנשים נהרגו
ועשרות נפצעו.עוד באותו יום קיבלה הממשלה החלטה היסטורית לשוב בחזרה לעיר האבות.
ב"ה מאז ועד היום הישוב גדל ומתפתח
למרות כל הצרות מבית ומחוץ. משכונה אחת קטנה הישוב גדל ל5. אדמות ישי, אברהם
אבינו,בית רומנו אשר ישיבת שבי חברון שוכנת בתוכה,ובית השלום הרכישה החדשה ביותר.
בשבת
זו פרשת במדבר ערב יום ירושלים ויום חברון נידבק ברוחו של נחשון בן עמינדב ולמרות
כל הקשיים מבית ומחוץ נכריז ונאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה
