פרשת במדבר
מחר, אנו עומדים להתחיל את הספר הרביעי
של חמשת חומשי תורה: ספר במדבר.
מדבר – מקום של שיממון, שקט, מוות, חוסר
חיים. מקום שהוא לכאורה ללא כל תועלת מעשית. מקום שצריך לעבור אותו כמה שיותר מהר,
אך מצד שני אולי אפשר לומר שדוקא באותו מקום חסר חיים, נטול כל. בן אדם / שבט
מתמודד מול עצמו, ומול החברה הסובבת אותו ומוציא את מיטב כוחותיו אל הפועל כדי
להתקיים, ולגבש את אישיותו לקראת העתיד הנכסף, הכניסה לארץ ישראל, והחיים
בא"י, חיים שלמים של קדושה.
בצעידה של עם ישראל במדבר היה סדר, שבט
יהודה ראשון ושבט דן המאסף.
מדוע שבט יהודה היה בתחילה? אומרת התורה
ונשיא לבני יהודה נחשון בן עמינדב. זהו אותו נחשון אשר הביע אמונה גדולה
בקב"ה ובהבטחתו ומתוך מסירות נפש קפץ אל המים בים סוף כדי לברוח מן המצרים
ולא פקפק בהבטחת משה והקב"ה. ואם כן, בני שבט ראובן זריזים הם, במצוות
ובאמונה וממילא מובן מדוע הם מובילים את עם ישראל במדבר ומהווים דוגמא לכולם.
ובסוף, המאספים היו בני שבט דן. מדוע
דווקא הם היו אחרונים? אומרים חז"ל: שכאשר עמלק רדף אחרי בני ישראל במדבר
"ויזנב בך כל הנחשולים אחריך" הוא היכה והרג את כל מי שהיה מאחור, ואילו
הם בני דן ומדוע היו מאחור? מכיוון שהיו עובדים עבודה זרה והיו חלושים מחמת החטא
ולכן עמלק גבר עליהן, לכן הם היו האחרונים, אך כאן טמון גם התיקון של בני דן
להתקדם הלאה. שבט דן היו המאספים , אומרים חז"ל שהיו מאספים את אבדות עם
ישראל ומחזירים אותם לבעליהם. מה המיוחד בדבר הזה, שבט דן כשלו בעוון עבודה זרה
וגרמו לזה נזק לכלל מכיוון שבגלל זה בא עמלק והצליח להכות את עם ישראל ולכן יש את
מצוות השבת אבידה, אשר עוזרת לכלל.
ואפשר לומר על גבי זה עוד משהוא כדי
לכפר על עוון הניתוק מעם ישראל שבט דן היה צריך להתרומם ולהתחבר מחדש לבסיס של עם
ישראל אל מידת החסד. הם כמו שכתוב בגמרא ביבמות שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים,
הביישנים וגומלי חסדים. מידת החסד היא מידתו של אברהם אבינו.
תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. "וזוכר
חסדי אבות..." כדי לתקן את עצמם מעוון הפירוד הנורא של עבודה זרה ולקראת
הכניסה לא"י זקוקים בני דן להתחבר מחדש אל האבות הקדושים, אל אברהם אבינו
ומתוך החיבור לאבות הקדושים ומידותיהם, לעם ישראל כולו.
וכך גם כולנו בשבת זו, לפני 40 שנה
זכינו כולנו לשוב ולהתחבר לאבותינו הקדושים ומידותיהם במערת המכפלה, לא רק חיבור
נפשי אלא גם חיבור פיזי, חיבור אשר מתחזק משנה לשנה עד עצם היום הזה, עם כל אשר נמצאים בחברון.
שנזכה
כולנו להתחבר לאבותינו וממילא לעם ישראל כולו בכל מלוא רוחב ארצינו "לשנה
הבאה בירושלים".
לך חייל יקר, שבת שלום!
