בס"ד
פרשת
בהעלותך.
השבת
נקרא בתורה ספור קצר שבעקבותיו נתברך עמנו במתנה טובה. מסופר על שני אנשים שנמנע
מהם לקיים מצות אכילת בשר קורבן הפסח במועדו בהיותם טמאים לנפש אדם (הנגיעה במת
מביאה טומאה).
המניעה
הזאת מופיעה כבר בספר ויקרא (פרק ז' פסוק
כ') ככתוב: "והנפש אשר תאכל בשר מזבח
השלמים אשר לד' וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה". ועוד, זה עתה
ביום הקים משה את המשכן נאמר לבני ישראל בפרשה שקראנו לפני שבוע (במדבר ה'/ב')
:" וישלחו מן המחנה כל צרוע, וכל זב וכל טמא לנפש". כלומר, טמא לנפש אדם
מנוע אפילו מלהכנס לתחום המשכן.
ולמרות
כל האמור אנו מתפלאים לקרא בפרשתנו "ויאמרו האנשים ההמה אליו (אל משה) אנחנו
טמאים לנפש האדם למה נגרע לבלתי הקריב את קורבן ד' במועדו בתוך בני
ישראל" (במדבר ט/ז). בלשון אחרת אמרו למשה- בלי האפשרות לקיים את המצווה
הנדונה מרגישים אנו גרוע.
ההסבר
של חז"ל לפנייתם הוא, שאותם האנשים עמדו להיות כבר טהורים בליל חמישה עשר
לניסן, מועד אכילת בשר הפסח, ובכך חשבו שיוכלו להשתתף במצות האכילה אף על פי שביום
השחיטה (יום י"ד בניסן) היו עדין טמאים.
אמנם
דבר זה אסור על פי ההלכה, אולם בגין פנייתם זכו בני ישראל לקבל פרשייה חדשה מיוחדת
של תורה המבארת שניתנת "הזדמנות שנייה" או "מועד ב'" לקיים
מצוות הפסח, לאלה שנדחים ומנועים מלקיימה במועד א' בגלל אונסם. להזדמנות זאת
קוראים"פסח שני", החל בדיוק חודש ימים מאוחר יותר ביום י"ד באייר.
על הזכייה הזאת בה זכו האנשים ההם וכל ישראל לדורותם אמרו חז"ל "מגלגלים
זכות ע"י זכא", כלומר, האנשים שבסיפור שלנו היו בעלי זכות קודמת,
ומביאים שלוש דעות שונות המציינות במה כבר זכו. יתכן שגם בלי ציון הזכויות המובאות
בחז"ל עצם קריאתם "למה נגרע" כבר מגלה שהם אנשים זכאים בהיותם בעלי
גישה נכונה כלפי מצוות ד'; ונסביר.
ישנן
שתי גישות שונות בהן ניתן להתיחס למצוות הבורא. יש המתיחסים למצוות כעול כבד המרסן
את הכוחות והרצונות הטבעיים של האדם,והמביאו לאי נוחות , ואפילו לתחושת התיסרות
במידה מסוימת. אם אומרים לאדם כזה שבצורת קיום מינמלית הוא גם יוצא ידי חובת
המצווה, או אם שומע הוא שבזמן הזה אין מצווה מסוימת נוהגת,הוא ירגיש הקלה נפשית
ויהיה מרוצה מאוד.
לעומת זאת יכול אדם לחוש שמצוות ד' בונות אותו
ומגבירות בו כוחות חיים גדולים, ובאמצעותן הוא הולך וגדל מיום ליום. אם לאדם כזה
אומרים שהוא פטור ממצווה מסוימת , מסיבה זו או אחרת ,אז הוא ירגיש נחלש וחסר
חוסנו;כי אצלו כל מצווה ומצווה מהווה אבן בניה בבנין אישיותו החיובית,ואם תחסר לו
אפילו מצווה אחת בודדת כל הבניין נעשה רעוע.
הזכות
הגדולה של שני האנשים בפרשתנו לחנכנו לגישה נכונה למצוות הבורא בקריאתם "למה
נגרע", מספיקה לדעתנו בכדי לגלגל דרכם את נתינת ההזדמנות השנייה של "פסח
שני".
לך חייל
יקר, שבת שלום
מתושבי
הישוב היהודי בחברון
