במרכז הפרשה – פרשת בהעלותך – נמצאים שני
פסוקים מפרסמים, הנאמרים בכל פעם שנפתח ארון הקודש להוצאת ספר התורה ובהחזרת הספר:
]וַיְהִי בִּנְסֹעַ
הָאָרוֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, קוּמָה ה' וְיָפֻצו
אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. וּבְנֻחֹה
יֹאמַר, שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.]
שני הפסוקים הם תפילותיו של משה: האחת, בעת
שעקר הארון ממקומו, לקראת המסע; והשנייה - כאשר נח הארון במקומו החדש, בחניה שבין
המסעות.
לפני ואחרי שני הפסוקים מופיעים בתורה וגם
בחומש המודפס שתי אותיות נ הפוכות הפונות ימינה. מדוע?
יש שהפליגו לומר שקובעות הן את שני הפסוקים דנן
כ'ספר בפני עצמו'. חז"ל במסכת שבת קטו עמ' ב' אומרת כי "פרשה זו עשה לה
הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה, [כדי] לומר שאין זה מקומה".
היכן הוא
מקומם המקורי של שני הפסוקים? מפסוקים אלו עולים קולות מלחמה. זוהי בעצם, תפילה למפלת האויב מכוח הופעת עוז שכינה
במחנה ישראל - בצאתם למלחמה וארון ה' בידם - ותפילה לשובם של כל הלוחמים בשלום,
כתום הקרב. המלחמות ה"מתאימות" לתפילה כזו של משה הן מלחמות שנת
הארבעים, אלה המתוארות בסִפרֵד במדבר פרק כא, או מלחמת מִדיָן בפרק לא. שם (בפסוק
ו') נאמר כי פינחס נשא בידו לשדה הקרב את "כלי הקודש", ופירשו חז"ל
(במסכת סוטה, מ"ג א') שהיה זה הארון ולוחות שבו, ותפילת משה מתבקשת אפוא
בנסוע הארון מן המחנה. כמו כן, יחידות הצבא שיצאו לתת נקמת ה' במִדיָן היו
"האלפים" - אלף לכל אחד משבטי ישראל - ומשה מבקש מן הקב"ה
"שוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשרָאֵל" - תפילה שנענתה במלואה:
"וַיִּקְרְבוּ אֶל מֹשה הַפְּקודִים אֲשר לְאַלְפֵי הַצָּבָא ... וַיֹּאמְרוּ
אֶל מֹשה: עֲבָדֶיךָ נָשאוּ אֶת רֹאש אַנְשי הַמִּלְחָמָה אֲשר בְּיָדֵנוּ - וְלֹא
נִפְקַד מִמֶּנּוּ [= מאיתנו] אִיש"; (פסוקים מ"ח-מ"ט).
ומכיוון שפסוקי "ויהי בנסוע" הועתקו
מחלקו השני של הספר - משנת הארבעים - אל חלקו הראשון, לתחילת מסעות-וחניות ישראל
במדבר, ניתנו שתי ה'סימניות' כדי לציין את דבר ה'עקירה' וה'שתילה' במקום החדש. מדוע הועברו הפסוקים
לכאן?
בספרנו –
במדבר בסוף פרק ט, נאמר: "וּלְפִי הֵעָלות הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי
כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשרָאֵל, וּבִמְקוֹם אֲשר יִשכָּן שם הֶעָנָן - שם יַחֲנוּ
בְּנֵי יִשרָאֵל. ... בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשכָּן לִשכּון עָלָיו -
יַחֲנוּ בְנֵי יִשרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ, וּבְהֵעָלותוֹ - יִסָּעוּ". לכל מסע
ומסע נחוצה היתה "קימה" - התרוממות ו'הסתלקות' - של ענן השכינה השורֶה
על הארון, כדי שיותר לַכוהנים להיכנס ולכסותו, לַלוויים לשאתו, ולכל העם ללוותו;
ובכל חניה וחניה, כתום המסע, 'שב' הענן ו'נח' על גבי הארון מחדש.
מסתבר כי לכל
'קימה' ו'מנוחה' של ענן השכינה קדמה תפילתו של משה, איש הא-להים. כך מתגלה לפנינו
שיתוף מופלא במעשה השראת השכינה בין העם לבין ה', האוהבים זה את זה ואינם נפרדים,
ושוב נפגשים, אלא על דעת שניהם.
מכאן, האחדות
בין עם ישראל וה' א-להיו ובין צבאו, צבא ההגנה לישראל, מאז ומעולם.
נאחל לך את
התקיימות התפילה "קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך".
חייל יקר שבת שלום! תושבי
היישוב היהודי בחברון |
