פרשת במדבר – יום ירושלים
אנו נקרא השבת את פרשת במדבר המהווה המשך לימים
המיוחדים שחגגנו השבוע, יום ירושלים ויום
שחרור חברון. בפרשה מתואר הסדר של מחנה ישראל במדבר, על פי ההנחיה האלוקית
למשה רבינו. לא במקרה מוגדר המחנה במושגים צבאיים, "מבן עשרים שנה ומעלה כל
יוצא צבא בישראל תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרון". כל העם צבא,
כולנו נקראים לדגל המוביל את האמת האלוקית והמוסרית שעם ישראל מגלה בעולם.
הסכנה הגדולה של האדם בכלל והחייל הפרטי היא
השגרה. כאשר אתה מתרגל לאותה עמדה ולאותם הנחיות קבועות, אתה עלול לאבד את
העירנות, ובוודאי גם לאבד את שיקול הדעת. זהו כוחו של הרגל, שמצד אחד הוא חיוני,
ולכן מרובות התרגולות כדי להטמיע בתוכך את המבצעיות הנחוצה לקרב. אולם, מאידך
ההרגל שוחק וגורם לשכחת ההיגיון והתובנה שבדבר.
דוד המלך כתב בתהלים "בשוב ה' את שיבת
ציון היינו כחולמים". לפני 43 שנה כמעט לא היה אדם שחזה שתוך שבוע נקבל מתנה
נפלאה שדורות רבים יכלו רק לחלום עליה, חזרה לעיר הקדושה עיר הבירה ירושלים. באופן
ניסי העניק לנו, מי שמושך בחוטים מלמעלה מאז בריאת העולם, את המתנה החלומית. כל עם
ישראל בארץ ובתפוצות נהרו לכותל המערבי להתרפק לשפוך דמעות ולממש תקווה של שנים
רבות.
כמו ביציאת מצרים, כאשר בעקבות פנייתו של משה
לפרעה "שלח את עמי", לא רק שפרעה לא שלח, אלא אף הכביד את העול על העם.
אולם, דווקא מתוך כך צמחה גאולת מצרים. כך גם באותה תקופה מתוך הייאוש והחשש שהנה
הבית השלישי הולך לקראת חורבן, ונהפוך הוא, הורחב הגבול של המדינה והועמקה האחיזה
בארץ ישראל.
כאמור לעיל הסכנה היום, אינה האויב הקרוב
והרחוק, אלא ההרגל. התרגלנו שהמותניים של המדינה התרחבו, התרגלנו שאנו בירושלים,
וזה עלול להביא לאובדן הדרך. עלינו להמשיך ולברר את זיקתנו הבלתי ניתנת לערעור
לארץ הזו לעיר הקדושה ולהאמין אמונה עמוקה ש"מי שמאמין לא מפחד", ומכוח
אמונה זו נמשיך להאחז ולפתח את המדינה הנפלאה שלנו, ושלכם חיילים יקרים יש את
הזכות לאפשר את המשך החיבור שלנו לארץ.
חייל יקר, שבת שלום!
תושבי הישוב היהודי בחברון
