בס"ד
פרשת
ואתחנן
השבת נקרא בבתי הכנסת את פרשת ואתחנן
הפרשה השניה שבספר דברים.
שבת פרשת ואתחנן חלה תמיד אחרי ימי
החרבן והאבלות על שריפת בית המקדש וחרבן ירושלים – צום ט' באב, ונקראת גם שבת
"נחמו" על שם ההפטרה הנקראת בשבת זו מתוך הנביא ישעיהו הפותחת במילים "נחמו,
נחמו עמי".
לאחר החרבן והכאב הנורא, אנחנו
מתנחמים ע"י הנביא ומקבלים זריקת עדוד לציפיה לחזרה לארץ ישראל, לבנין
ירושלים והמקדש.
אך עוד קודם הנחמה שבדברי הנביא, ניתן
למצוא כיוון והתווית דרך מתוך הפתיחה של פרשתנו.
משה רבינו נמצא עם עם ישראל בעבר
הירדן המזרחי לאחר 40 שנות נידודים במדבר סיני, מאז צאתם ממצרים ערב כניסתם לארץ
ישראל, אך משה רבנו מנוע מלהכנס לארץ. הוא נענש יחד עם אחיו אהרון שלא יזכה להכנס
לארץ ישראל (בגלל חטא מי מריבה). משה יכול לעלות לראש הפסגה להר נבו ולראות את
הארץ לאורכה ולרוחבה, להנות ולהתפעל מנופיה אך לא יוכל לדרוך עם רגליו בשבילי
הארץ. ומה תגובתו של משה? "ואתחנן אל ה'", אולי יחוס וירחם עליו ויאפשר
לו בכל זאת להכנס ולדרוך ברגבי אדמת ארץ ישראל.
וחכמינו ז"ל מלמדים אותנו שמשה
רבנו התפלל 515 תפילות הגימטריה של "ואתחנן" 515, שווה לגימטריה של "תפילה" = 515 ששווה לגימטריה של שירה = 515 הוי אומר משה מיצה את כל הכח של התפילה, וביטא את התפילה
בשירה ממעמקי נשמתו וכל זה בשביל
לזכות להכנס בפועל לארץ ישראל.
אומנם למרות כל מאמציו של משה רבנו
הגזרה לא בוטלה, והכניסה בפועל לארץ ישראל נמנעה ממנו, ומשה נקבר בהר-נבו שבעבר
הירדן המזרחי. אך ממשה רבינו למדנו כמה מאמץ צריך להשקיע ואיזה רצון גדול צריך אדם
מישראל לרצות לזכות להיות בארץ ישראל, ולא לשקוע חלילה בחוץ לארץ
אשרינו שזכינו בדור שלנו לשוב לארץ
ישראל, לשוב לירושלים ולחברון ואשריכם חיילים יקרים שאתם זוכים לשרת בצבא ההגנה
לישראל לכבוש ולהגן על מרחבי ארצינו הקדושה.
לך חייל יקר, שבת שלום
מתושבי הישוב היהודי
היהודי בחברון
