בס"ד
פרשת
עקב
בפרשתנו אנו מוצאים שני פסוקים הסותרים אחד את
השני:
בפסוק אחד נאמר: "לה' הארץ ומלואה". כלומר - הארץ של
ה' וכל אשר בה,ואם כן מיקומו של האדם במקום זה הינה חסרת משמעות יישומית,מעין תייר
אשר מגיע לבקר, לצפות,אך ח"ו לא לבצע שינויים כלשהם
ואילו בפסוק אחר כתוב: "והארץ נתן לבני
אדם". כלומר - הארץ ניתנה מאת ה' לבני אדם על מנת לעבוד אותה לשכלל אותה
והעיקר ליצור.ליצור ולהצמיח חיים חדשים להקים ממלכה שכול כולה אנושית ללא התערבות
מלמעלה!
חכמינו זכרונם לברכה תרצו את הסתירה:
לפני שהאדם מברך או מתפלל הארץ של ה' יתברך. אך
לאחר שהוא מברך ואומר: "ברוך אתה ה'... המוציא לחם מן הארץ", "ברוך
אתה ה'... שהכל נהיה בדברו", לאחר שהוא בעצם מכיר באותה ישות עליונה אשר
משפיעה לו שפע של טוב,ומגיע להבנה שהעמל שהוא עמל הוא רק חלקי שכן יש לו עוד שותף
בהצמחה, בייצור-ביצירה הנפלאה הזו שנקראת העולם אז ניתנת לך הרשות להנות "מן
הארץ ומלואה".
יהודי שמבין שהוא מכניס את ה' יתברך לחייו בתוך
ההנאות היומיומיות שלו ממילא מכניס את היושר והמוסריות לחייו , את הרצון לעשות גם
הוא חסד ולהידמות לבורא העולם, וכמובן, לא להשחית ללא צורך אמיתי.
אבל יש עוד דבר חשוב: תדע שאתה, אף פעם לא נמצא
לבד. גם כשנראה לך שאתה לבד, ה' אתך בכל מקום וזה משמח ומביא תקווה וחיות.
גמרת לאכול? תברך, תודה לה' יתברך, כי יש כאלה
שאין להם מה לאכול ויש כאלה שאף פעם לא שבעים. תגיד תודה.
כשאתה מתרגל להגיד תודה לכאורה על דבר כל כך
פשוט, כל מציאות חייך משתנה שכן אתה לא לוקח שום דבר כמובן מאליו וממילא אתה מסוגל
לראות את היופי בפרטים הכי קטנים במציאות זוהי המשמעות המלאה של והארץ נתן לבני
אדם.
שנזכה לדעת להכיר ולהעריך את הנקודות הקטנות
והמיוחדות שיש בחיים ומתוך כך לפעול פעולות
גדולות בארץ שניתנה לבני אדם לשם כך .
לך חייל
יקר, שבת שלום!
מתושבי
הישוב היהודי בחברון
