בס"ד
פרשת
דברים
האם צריך להיות
נחמד?!
נאמר בפרשתנו "הבו לכם אנשים חכמים
ונבונים ידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם" (א', י"ג)
לכאורה, כל אחד מאתנו שיתבקש להסביר את המושג "חכמים" יאמר, חכם, הוא איש
שלמד הרבה,איש שיש לו הרבה שכל, או איש שיודע לפתור בעיות מורכות וכן הלאה..
רש"י במקום מסביר:
"חכמים-כסופים", ו"שפתי חכמים" מסביר את רש"י ואומר אלו
אנשים נחמדים המתנהגים באופן שאנשים נכספים אליהם, ורוצים להיות בחברתם.
כמו כן גם בפרקי אבות כתוב שאחת מהדרכים בהם
נקנית התורה היא להיות "אהוב על הבריות", וכבר נאמר על התורה:
"דרכיה דרכי נועם". א"כ יש עניין גדול להיות נחמדים ונעימים
לסביבה. אך האם בכל מקרה ובכל מצב?
האם מפקד בצה"ל, או מחנך כתה או הורה גם
הם צריכים ויכולים להיות נחמדים ונעימים תמיד? מובן שלא תמיד,ישנם מצבים שבהם
חייבים ליהיות קשוחים ולהטיל מורא ואימה על הציבור!אך למרות הקשיחות הרגעית אפשר
ליהיות נחמדים ונעימים-אנשים אשר רצוי ומיוחד ליהיות בקרבתם.
הגמרא במסכת שבת מביאה מספר מקרים שבהם תלמידי
חכמים גדולים נאלצו ל"שחק אותה" קשוחים ע"מ להטיל מרות או להפסיק
מצב של קלות ראש,ועדיין נחשבו לאנשים צדיקים ועליונים אשר עיני כל עם ישראל היו
נשואות אליהם.
לסיכום, נא' "מהיות טוב על תקרא רע",
כל מקום שאתה יכול להיות טוב, תהיה טוב, וזהו ה"חכם" האמור
בפרשתנו ע"פ רש"י.
חייל יקר, שבת שלום!
תושבי הישוב היהודי בחברון
