בס"ד
פרשת
מטות
לבני גד ובני ראובן היה מקנה
רב מאוד.הם פנו אל משה לנחול נחלתם מעבר לירדן (המזרחי). משה הסכים בתנאי שיעבירו
חלוצים למלחמה על ירושת ארץ ישראל המקודשת והעיקרית מעבר הירדן מערבה.
בני גד הסכימו לתנאי והם
הגדירו את תפקידם כחלוצים לפני בני ישראל כלומר ראו את שליחותם בירושת הארץ בצורה
פשוטה – לצורך התנחלות, ובהתיישבות עם ישראל בארץ המובטחת.
אולם משה רבינו ע"ה
מגדיר אחרת את המלחמה – הירושה: חלוצים לפני ה' - כלומר, חייל חלוץ הלוחם למען עם
ישראל הוא לוחם לפני ה' הוא חלוץ לפני ה', כי עם ישראל כולו הוא עם ה' – שליחי
הקב"ה בעולם הזה לברר ולפרסם את מציאות ה', השגחתו "ומלכותו בכל
משלה" וכל מעשה שיהודי עושה ק"ו חייל, הוא שליחות ה'. להסתכלות זו יש
שתי משמעויות חשובות:
א. כל שליחות ציבורית-לאומית
צריכה ליהיות נובעת מהכרה בסיסית שזה משרת את רצון ה'.
ב. שיהודי בא בשם אז הכח של
ה' יתברך שהוא אין סופי ולא מוגבל זורם בתוכו להצלחתו ושמירתו.
בני גד וראובן הבינו את המשמעות וחזרו לומר
שיעברו חלוצים לפני ה'.
יהיה רצון שכל חיילי ישראל
יעשו שליחותם מלפני ה' וכך אמרה אביגיל לדוד המלך "כי מלחמות ה' אדוני
נלחם".
לך חייל יקר! שבת שלום!
מתושבי הישוב היהודי בחברון
