בין ריבוי ההגדים החשובים המופיעים בפרשתנו השבוע תופסים מקום מכובד
האמירות ביחס לארץ ישראל. בולטת במיוחד הקביעה שבניגוד לארץ מצרים המתברכת במי
הנילוס, נגזר על היושב בארצנו הקדושה את ההגד "למטר השמים תשתה מים".
כלומר, תושבי הארץ הניתנת לבני אברהם, יצחק ויעקב יהיו תמיד תלויים בבורא עולם
למימיהם, שבלעדיהם אין קיום אנושי, שהרי הוא לבדו (ית"ש) מחזיק במפתח הגשמים;
כפי שלימדנו חכמנו ז"ל בתלמוד מסכת תענית דף ב' עמוד א'.
התלות הזאת נועדה לחזק את הקשר בין ישראל וריבון העולמים –קשר התואם את הטבע הרוחני של עמנו. יוצא על פי הדברים האלה שבכוונה תחילה בחר הבורא לתת לאומה בעלת תודעה רוחנית את אותה הארץ המסוגלת בטבעה לפתח ולתגבר את הרוחניות שבאדם.
התלות הזאת נועדה לחזק את הקשר בין ישראל וריבון העולמים –קשר התואם את הטבע הרוחני של עמנו. יוצא על פי הדברים האלה שבכוונה תחילה בחר הבורא לתת לאומה בעלת תודעה רוחנית את אותה הארץ המסוגלת בטבעה לפתח ולתגבר את הרוחניות שבאדם.
ניתן לשאול- אם הגרעין של רוחניות מהותי לישראל- בהיותינו בנים לאבות
ואמהות קדושים "ישני –חברון" ורחל אימנו, היה יותר מתאים שתמסר הארץ
לאומה אחרת הזקוקה יותר לפתח קשר עם בוראו; הרי הוא (ית"ש) חפץ בקשר עם כל
האנושות?!
נציע להשיב על השאלה ,הלכאורה הגיונית, הזאת במשל מסוים: נזדמן לאדם לערוך
סעודת מצווה ונועץ באביו בנוגע להתלבטותו בסידור ישיבת האורחים;וכך אמר: אם אושיב
את עניי השכונה בקצה האחרון של השולחן, כמקובל, והגבירים בראש השולחן, העניים
עלולים להיפגע; על כן חושבני הפעם להפוך את הסדר- מה תיעץ לי אבא?
השיב לו אביו- חוששני, בני, שאם תנהג כך תאמלל גם את הגבירים וגם העניים. הרי העניים, הסובלים ממחסור בבית, מצפים לסעוד את נפשם בסעודה הזאת וטוב להם שלא להיות אוביקט להבטי הקהל שמא יהיו לקויי נימוסים בשעת האוכל. לעומתם העשירים, השבעי מזון בבית, חשוב להם הכבוד; וטוב להם שכולם יסתכלו בהם בהיותם יושבים בראש השולחן.
השיב לו אביו- חוששני, בני, שאם תנהג כך תאמלל גם את הגבירים וגם העניים. הרי העניים, הסובלים ממחסור בבית, מצפים לסעוד את נפשם בסעודה הזאת וטוב להם שלא להיות אוביקט להבטי הקהל שמא יהיו לקויי נימוסים בשעת האוכל. לעומתם העשירים, השבעי מזון בבית, חשוב להם הכבוד; וטוב להם שכולם יסתכלו בהם בהיותם יושבים בראש השולחן.
והנמשל: אומות העולם, חסרי הנטיה הרוחנית הטבעית, חפצות הן בעינוגי העולם
הזה, וטוב להן כל ארץ אשר תספק להן שפע גשמי. לעומתן, עם ישראל הקשור בטבורו לבורא
עולם, חפץ הוא למלא את רצונו (ית"ש) ולהיות "אור לגויים" המראה את
הדרך העולה שמימה. לו חשוב מושב אשר בו תשרה שכינת ד' בעקבות התנהגותו המצטיינת, וטוב
לו שכל האנושות תראה אותו ותקח ממנו דוגמא להתנהגות הראויה.
כמובן תבנית הציור הזה של עם ישראל בנמשל שלנו מאוד מחייב והוא נקרא "קדוש השם" . ואם חלילה התנהגותנו בארץ הקודש יורדת מזאת שבנמשל, נחשב הדבר ל"חילול השם"; והוא דבר חמור ויכול אפילו לערער את הצדקת מתן ארץ הקודש לעמנו.
כמובן תבנית הציור הזה של עם ישראל בנמשל שלנו מאוד מחייב והוא נקרא "קדוש השם" . ואם חלילה התנהגותנו בארץ הקודש יורדת מזאת שבנמשל, נחשב הדבר ל"חילול השם"; והוא דבר חמור ויכול אפילו לערער את הצדקת מתן ארץ הקודש לעמנו.
הבה ניקח את הדברים לתשומת ליבנו!