בס"ד
פרשת
כי תבוא
השבת נקרא בפרשת השבוע את פרשת "הביכורים". בפרשה זו מסופר על הבאת הביכורים, הפרי הראשון והמשובח
ביותר, אל בית המקדש. בזמן ההבאה של הביכורים אומר המביא וידוי. בוידוי זה מספר
המביא את הרקע ההיסטורי של עם ישראל ומודה לה' על הברכה שנתן לו.
ההגעה אל ארץ ישראל אינה דבר מובן מאליו,
עיכובים רבים ותלאות רבות מתלווים לכניסה לארץ. לכן פותחת הפרשה במילה
"והיה", שמבטאת לשון שמחה, כמאמר חז"ל "אין והיה אלא לשון
שמחה".
אנו זוכים להכנס לארץ בזכות ההבטחה האלוקית,
"והיה כי יביאך ה'", אך גם בכוח העשייה והעמל שלנו, "וירישתה וישבת
בה". שני ההיבטים האלה הם ורק הם מביאים אותנו אל הארץ. ועל כך צריך כל יהודי
הדר בארץ להודות לה'. ההודאה לה' באה לבטא את ההכרה של הטובה העצומה שאנו זוכים לה
בשבתנו בארץ ישראל.
אחד מעקרונות החינוך הגדולים ביותר בתורת ישראל
היא הכרת תודה. המילים הראשונות שאומר יהודי המתעורר משנתו הן "מודה אני
לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי וכו'". כל הברכות שאנו מברכים הן על
המזון והן ברכות הראיה וכד', מחנכות אותנו להגיד "תודה". כשנעמיק יותר
נראה, על פי מאמרי חז"ל ועל פי תורת הסוד, שהדרך היחידה להשפיע ברכה וטוב
לעולם היא דרך ההודאה.
האדם נבחן בהכרת תודה בעיתות משבר. דווקא כאשר
נראה שהכל חסר סיכוי, והייאוש מנסה לכרסם כל חלקה טובה, אז נדרש האדם לגלות כוחות
נפש ולהודות על מה שכן יש לו. אף בתקופתנו, כשנראה שיש התדרדרות בכל תחומי החיים
במדינתנו, עלינו להשתמש בעין הטובה ולהתבונן בדברים החיובים שקיימים ולשמוח שמחה
עצומה על עצם שהייתנו במדינת ישראל.
בהבאת הביכורים מצווים כל ישראל עני כמו העשיר.
מכך אנו למדים שגם העני הבא עם סל נצרים פשוט ביותר ועם ביכורים פחות יפים משל
העשיר אף הוא בא להודות ולשמוח על הטוב שקיבל.
אנו צריכים להרבות בהסתכלות של "עין
טובה", ומתוך כך נקבל כוחות ותעצומות להמשך אחיזה פיתוח ובניין ארצנו הקדושה
במהרה בימינו.
לך חייל
יקר, שבת שלום!
מתושבי
הישוב היהודי בחברון
