פרשת ניצבים וילך

"הקהל את האנשים האנשים והנשים והטף"
בפסוק זה ציווה עלינו השי"ת להקהל במוצאי שנת השמיטה ביום שני של חג הסוכות, ולשמוע קריאת ספר משנה תורה מפי מלך ישראל, וזו הנקראת בתלמוד "מצות הקהל".
בספר החינוך הסביר ששרש המצוה הוא בכך שעיקר ייחודיותו וזכייתו של עם ישראל הוא בתורה, והיא המביאתם למעלות רבות ורמות שאין בכל נברא בעולם. ובהיות שכך, ראוי שאחת לכמה שנים יתקבצו ויקהלו כל ישראל יחד למקום אחד, האנשים הנשים והטף, וכשישאלו מה הקיבוץ הרב הזה שנתקבצנו כולנו, תהיה התשובה לשמוע דברי התורה שהיא כל עיקר תפארתנו והודנו, ומתוך כך יכניסו הכל חשקה בלבם ויתחזקו בלימודה וקיומה.

ושאלו המפרשים ז"ל לשם מה צריכים לעלות לירושלים כולם, ולא מספיק שיעלו רק הגברים?
רבינו יוסף חיים זיע"א הסביר, שמצוה זו באה ללמד אותנו ולהשריש בדעתנו חשיבות והכרחיות האחדות שצריכה להיות בעם ישראל.
משל לאדם שנפטר ולו שלשה בנים. לאחד הוריש מעיין, לאחד הוריש השדה שליד המעיין, ולאחד הוריש את חנות התבואה. וודאי שבכדי להתפרנס כדאי מאוד לאחים לעבוד יחד, שהרי הם צריכים אחד לשני, וכך בדיוק עם ישראל:
הנשים צריכות לאנשים בגלל המצוות המיוחדות הנוהגות באנשים ולא בנשים, וכגון מצות המילה ומצוות עשה שהזמן גרמא. והאנשים צריכים לנשים בגלל המצוות המיוחדות המוטלות על הנשים, כגון מצוות הבית היהודי. ואלו ואלו צריכים לטף, הילדים הקטנים, שבזכות הבל תורתם שאין בו חטא מתקיים כל העולם כולו. וכולם צריכים לגרים, ללמוד מהם מוסר, שאנו רק גרים בעוה"ז, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי, וכל עצם הקיום שלנו בארץ, ובכלל קיום העולם נובע רק מההקשבה לדברי התורה הקדושה ולימודה, וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי.


ההצלחה שלנו כעם וכחברה תלויה בכך שנלמד איש מרעהו, וקבוצה מרעותה, ונדע להעריך כל אחד את ייחודיותו של האחר, וכך יתקיימו בנו כל ההבטחות הגדולות שהבטיחנו השי"ת בתורתו הקד' וע"י הנביאים, ונזכה לגאולה שלימה בקרוב, ובמהרה בימינו אמן!