בשבת זו קוראים אנו בתחילת הפרשה על מצוות הביכורים, וכך פותחת הפרשה-"והיה כי תבוא אל הארץ "
אומר המדרש :אין והיה אלא לשון שמחה. וצריך להבין
למה כשמגיעים אל הארץ יש שמחה גדולה? ועוד
צריך להבין מה העניין של הבאת הביכורים דוקא בארץ ישראל ובשמחה גדולה כל כך?
נראה להסביר שעניין
הביאה לארץ שמביאה שמחה ,היא מפני שבארץ ישראל שבים כוחותיו של עם ישראל לפרוח
ולצמוח.
כי כשעם ישראל נמצא בגלות אז העם הוא חסר כוח
תלוי באחרים וחלש, ולכן כשעם ישראל יצא ממצרים והיה במדבר רואים שהעם חלש תלוי
וחסר עצמאות, לא עובד להשיג לחם אלא יורד לו מן השמים ,לא דואג לחפש בשר אלא הבשר
מגיע לפתחו, לא דואג לחפש מים אלא נהנה מהנס של באר מרים שהלכה איתם במדבר .
וכן העם מתלונן כל
הזמן על משה ועל אלוקים וכל זה בגלל שהעם חלש ולא עצמאי, חסר עוצמות חיים ואמון
אמיתי בעצמו וביכולותיו. וכאשר עם ישראל מגיע לארץ והוא צריך לדאוג לעצמו ללחם
ולדאוג להילחם בעצמו בעמים שמפריעים את כניסתו לארץ, וכן לדאוג לגדל פירות בעצמו,
אז חוזר העם להאמין ביכולותיו ובכוחותיו ואז אין שמחה יותר גדולה מזה.
וכך נתרץ גם את השאלה
השנייה ששאלנו בהתחלה: למה בהבאת הביכורים יש שמחה עצומה, כי האדם בעצמו עבד באדמה
חרש ונטע והשקה ולבסוף צומחים פירות טובים ועל המאמץ הזה אדם בא שמח לבית המקדש
להביא את פירותיו ולהגיד בשמחה: תודה רבה לך אלוקים שהבאתי אותי אל הארץ הזאת שבה
יש לי שמחה אמיתית שחוזר בי האמון בכוחותי ויכולותי שאתה נטעת בי אלוקי.
