פרשת כי
תבוא
פרשת
השבוע שלנו פותחת במצוות הבאת ביכורים ומקרא ביכורים. בימים עברו כשרוב עם ישראל
היה חקלאי, כל חקלאי היה יורד למטעו ולפרדסו בתחילת העונה והיה מסמן בסרט אדום את
הפרי הראשון שגדל מפירות 7 המינים. את כל הפירות הבשלים היו מעלים בפאר והדר לבית
המקדש.שם בטקס מרשים ביופיו היו אומרים בקול רם את "מקרא הביכורים" מספר
פסוקים המתארים את השתלשלות דברי ימי ישראל מאז ימי יעקב אבינו דרך לבן הארמי
והשיעבוד במצרים ועד כניסתנו לארץ, ודברי הכרת הטוב על ירושת הארץ וטוב פירותיה.
בהבנת מהותה של מצווה זו, נביא מבט עכשווי – אקטואלי של הרב בוצ'קו:
"זכורני
שלפני עשרות שנים, כאשר הגעתי פעם לישראל לכמה ימים, דרתי במלון בתל אביב על שפת
הים. היתה שעת שקיעה, וצפיתי ממרפסת החדר אל החוף ואל רחובות הכרך. התרגשות
אחזתני: רק הבוקר עוד הייתי בשוויץ, בגולה, והנה עכשיו אני כאן, בישראל. סקרתי
היטב את העוברים והשבים, שם למטה, והבחנתי שהם אינם מתרגשים כלל...כמובן הסברתי
לעצמי, עבורם אין זו חוויה מיוחדת, חיים הם כאן – בארץ הקודש – חיי שגרה; הם גרים
פה, רובם גם נולדו פה... ואז ירדה שאלתי אל חדרי לבבי: אם אי פעם אזכה לבוא
ולהשתקע כאן, בארץ הקודש, האם אהיה גם אני כך? האם שוב לא אתרשם ולא אתפעם?
והנה,
זהו הדבר אשר חייבה אותנו התורה במצוות מקרא ביכורים. מידי שנה עלינו לעלות אל
מקדש ה', שוב להתייצב בפני הכהן כאשר טנא הפרי על כפינו ושוב – ממש כבשנה שעברה –
לומר: "הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת
לנו". עלינו לגרוס מחדש את הסיפור הידוע על כור הולדתו של עמנו (כ"ו ה'
– ט'): ארמי אובד אבי, וירד מצריימה, ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום
ורב... וירעו אותנו המצרים ויענונו... ונצעק אל ה' אלהי אבותינו... ויוציאנו ה'
ממצרים... ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש".
הדברים הללו ישרישו שוב ושוב
בתודעתנו כי לא כאן נולדנו; ארץ ישראל איננה לנו – לעם ישראל – ארץ מולדת, אלא ארץ
יעודה. הקב"ה כמו מתרה בנו מידי שנה: אל תשכחו שבאתם אל המקום הזה בחסד ה'
אתכם, ושהארץ נתונה לכם כמתנת ה'. על כן אל יהי לבכם גס בה! שימרוה כמתנה יקרה,
כאילו רק היום ניתנה, וכך תהיו ראויים לעובדה ולשומרה עדי עד.
חייל יקר -
שבת שלום
תושבי חברון
